שלומי אזולאי הבקיע גול חשוב ביום ראשון האחרון (ותודה לך עלי מוחמד). הוא נתן לבית"ר יתרון מצוין באחד ממשחקי החוץ הכי קשים העונה – מול מכבי חיפה. אבל שלומי אזולאי גם דאג להשכיח את השער שהוא כבש מהר מאוד.
ההחמצה האומללה שלו בדקה ה-59, מול שער ריק, יכולה היתה לשנות את מהלך המשחק לחלוטין. זה היה נותן יתרון נוסף לבית"ר – ולכו תדעו איך המשחק היה נגמר.
ההחמצה של אזולאי מול מכבי חיפה שידרה חוסר ביטחון, במקום לעצור שנייה ולשלוח את עופרי ארד לספור כבשים, הוא בעט בלי להרים את הראש ובלי לחשוב, ואיכשהו הוא מצא את הגוף של עופרי ארד במקום את הרשת.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
כרגע אזולאי נכנס למשבצת שהיו בה לפניו דן מורי, שון גולדברג ועוד רבים וטובים – הוא השעיר לעזאזל של הקהל. גם שלא הכל באשמתו הוא סופג את מרבית האש מהיציעים.
אולי זאת ההתעקשות של רוני לוי, אולי הגישה הטיפה נונשלאנטית שלו, אבל במצב הנוכחי הוא לא יכול להצליח בבית״ר, וכדאי מאוד שבצוות המקצועי ייקחו את זה בחשבון.
קצב הכיבושים של אזולאי, נכון להשבוע, עומד על כ-11-10 בעונה. לא רע, אבל גם לא משהו מיוחד. בטח לא בקבוצה שיש לה כלים התקפיים כמו גדי קינדה, עלי מוחמד וליווי גארסיה. מה גם שבליגה שיש בה נס ציונה, הפועל רעננה והפועל כפר סבא – גם חלוץ מהנוער יכול להגיע לכאלה מספרים.
וכאן האחריות של רוני לוי – כי אם המאמן מציב אותו בקו האש נגד הקהל הוא גם פוגע באזולאי וגם בקבוצה.
***
"המעז מנצח" זה המוטו הידוע של סיירת מטכ"ל. טובי הלוחמים של צה"ל, לאחר כמעט שנתיים של מסלול מפרך ביחידה, עדיין כותבים את המוטו הזה באותיות קידוש לבנה.
ואמנם, בכדורגל עסקינן, לא הייתי רוצה לראות את תמיר עדי יורד עכשיו לפזצט"א, אבל יש הרבה מה להשליך וללמוד מהחבר׳ה האלה מסיירת מטכ"ל.
אנחנו רוצים לראות את בית"ר ככח קטן ואיכותי, מתוחכם וחדשני, מגובש שלא מפחד מאף יריב. ובעיקר אנחנו רוצים לראות את בית"ר מעיזה.
ביום ראשון, לאחר מחצית ראשונה לא רעה בכלל, הן מבחינת כדורגל והן מבחינת לחימה, שחקני בית"ר עלו למחצית השנייה פשוט מפוחדים, כאילו מן הצד השני ניצבת יובנטוס ולא מכבי חיפה. אי אפשר להבקיע גול ולהפסיק לנסות ליזום. במקום ללכת ולנסות להבקיע את השני רוני לוי בחר לשדר לשחקניו פחד.
וכשאתה משחק במטרה לא לספוג במקום במטרה לכבוש, אתה תספוג ותפסיד. ובית"ר ספגה והפסידה.
אני חושב שמלבד משה חוגג אף אוהד בית"ר לא באמת ציפה להיאבק על מקומות 1-2, זאת עונת בנייה עם סגל צעיר וכולם יסתפקו במקומות 3-4 וריצה ארוכה בגביע.
יעקב ליפשיץ (צילום: פרטי)
אבל, גם לבנייה יש דרך, רוני לוי הוא מאמן מצוין, אבל גם מאמנים טובים ממנו (ד"ש מאלי גוטמן) לא הסתדרו בבית"ר כי הם לא התאימו עצמם לדי.אן.איי של המועדון: כדורגל התקפי, שחקני בית וצעירים.
לקהל יש סבלנות וההוכחה היתה בעידוד המאסיבי לאחר שריקת הסיום בסמי עופר, אנחנו יודעים שהאליפות השנה כנראה לא תגיע לאזור חיוג 02, אבל בשום פנים ואופן לא מוכנים לקבל התבטלות כמו שהיתה נגד מכבי חיפה. בית"ר ירושלים לא מפחדת מאף יריב, בטח ובטח שלא מליגת העל. התחושה היא שאם היינו מעזים יותר גם היינו מנצחים.
***
הנהלת בית"ר דואגת להזכיר כל הזמן כמה חשוב לה ״חווית האוהד״. טוב יעשו בהנהלה אם יפנו לגלעד ארדן, השר לביטחון פנים, וידאגו שחוויה שלילית כמו שחווינו בסמי עופר לא תחזור על עצמה: תורים ארוכים וצפופים, בידוקים משפילים על סף הפשטה באוהלים מאולתרים, עשרות שוטרי מג"ב, יס"מ, שוטרים כחולים ושוטרים סמויים ביציע שרק מלבים את האש.
לאחר הפריצה למגרש בעונת האליפות הראשונה של ארקדי גאידמק, בניצחון 0:2 מול הפועל פתח תקוה (עם השער המדהים של ברוכיאן למיטיבי לכת), ובכאוס שהתחולל על הגדרות עם מספר פצועים, שבנס האירוע לא נגמר באסון החליטו בהתאחדות להוריד את הגדרות. התוצאה? מאז חל פיחות משמעותי בפריצות לדשא בטדי.
אם תתייחסו לאנשים כמו עבריינים הם גם יתנהגו ככה. משטרת חיפה רצתה לעשות לעצמה חיים קלים ובפועל רק הלהיטה את היצרים וסיכנו את תושבי היציע.
***
אנטואן קונט רציתי שתדע – אנחנו אוהבים אותך, וננקום בנוהמים ביחד על הדשא בטדי בסיבוב הבא.
