בקיץ האחרון, כידוע, החתים בעלי בית"ר משה חוגג את עלי מוחמד. הרכישה של קשר מכבי נתניה לא עברה חלק אצל חלק מאוהדי בית"ר, בשל השם המוסלמי שלו – ובמיוחד שם המשפחה מוחמד. אותם אוהדים ניסו לתת למוחמד כינויים שונים, כדי להחליק את השם המוסלמי, אבל הם נתקלו בהתנגדות עזה של בעל הבית, שביחד עם הרוב המכריע של אוהדי בית"ר הצליחו לנצח בקרב. מוחמד נשאר מוחמד ולא רק שהוא השחקן הטוב בבית"ר, הוא גם זוכה לשירי עידוד רבים מהיציעים.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
על רקע הראיון של בעלי בית"ר באתר הבריטי BBC, שבו דיבר חוגג על כך שהוא מעוניין לפרוץ את הגבול ולהחתים לראשונה שחקן ערבי (ישראלי, כן?) במדים הצהובים-שחורים, חוגג למעשה שלח מסר נוסף אל עבר אוהדי בית"ר המתונים וגם אלה שלא.
חוגג פועל נכון – הוא לא עושה את המלך בצורה מתריסה, שבאה להתגרות בקהל, אלא כמי שמאמין בצדקת הדרך שלו. הוא מבין (אך לא מקבל) את המורכבות שבדבר מבחינת חלק מהאוהדים והוא עובד בצורה מסודרת, שלב אחר שלב אחר שלב, ולא נראה שהוא יעצור עד שהוא יגיע ליעד הסופי. חוגג, הוא בעל הבית שאוהדי בית"ר חולמים עליו. הוא "משלהם". מסורתי, מזרחי, לא גדל עם כפית של זהב בפה ובעיקר לא מתנשא מעליהם ומדבר איתם לגמרי בגובה העיניים. אם מוסיפים לכך את ההשקעה הגדולה שלו בקבוצה ואת את הבנייה שלו במועדון כולו (מחלקת נוער, שיווק ועוד) – הרי שזה מותיר את האוהדים הקיצונים במצב בעייתי.
במצב הזה רק להם יש מה להפסיד. הרבה מה להפסיד. כבר שנים שחיכו לבעלי בית כזה, ולכן אוהדי בית"ר המתונים נותנים לחוגג את הגב לצאת למלחמה ואלה הפחות מתונים נוהגים באיפוק, שלא לומר מיישרים קו עם האג'נדה של בעל הבית, כי ברגע שיש להם מה להפסיד הם לא ירצו להתעמת איתו. אם חוגג יעזוב בגלל הגזענות, מי ירצה לבוא אחריו?
אוהדי בית"ר כולל "לה פמיליה" מבינים שהם עלולים להישאר לבד והם לא ירצו לפספס בעל בית שמחובר כל כך לקהל וזהות הבית"רית.
הגיע העת לשחקן ערבי בית"ר, אם לא בחלון העברות בינואר אז בעונת המלפפונים שתגיע בחודשי הקיץ. שמות רבים של שחקנים נזרקו בהקשר של בית"ר בתקופת חוגג, אבל אם יש שחקן שמתאים לבית"ר גם בצד המקצועי וגם הצד המנטאלי הרי שמדובר בבירם כיאל. הוא קשר אחורי מצוין, כזה שישדרג את מרכז השדה של בית"ר והוא תואם את התפיסה של חוגג – שאומר שהוא לא יביא שחקן ערבי רק כי הוא ערבי, אלא כזה שיכול באמת להועיל ולהיות אחד השחקנים המובילים בבית"ר.
כיאל כמי שגדל במכבי חיפה ולא בבני סכנין, לא נתפס כקיצוני כלל. הוא שחקן נבחרת ישראל מזה מספר שנים טובות והוא בהחלט המועמד המתאים כדי לשבור את הקרח ולהיות השחקן הערבי-ישראלי הראשון בבית"ר, גם אם זה יהיה קשה לעיכול עבור חלק קטן מבין אוהדי בית"ר.
שם נוסף שבהחלט ראוי הוא ביברס נאתכו, אלא שלהבדיל מכיאל – נאתכו לא נראה כמי שעשוי לחזור לישראל בחלון ההעברות הקרוב או בקיץ. הוא משחק באופן קבוע בפרטיזן בלגרד והוא אחד מעמודי התווך של הקבוצה. בקיץ האחרון, כידוע, החתים בעלי בית"ר משה חוגג את עלי מוחמד. הרכישה של קשר מכבי נתניה לא עברה חלק אצל חלק מאוהדי בית"ר, בשל השם המוסלמי שלו – ובמיוחד שם המשפחה מוחמד. אותם אוהדים ניסו לתת למוחמד כינויים שונים, כדי להחליק את השם המוסלמי, אבל הם נתקלו בהתנגדות עזה של בעל הבית, שביחד עם הרוב המכריע של אוהדי בית"ר הצליחו לנצח בקרב. מוחמד נשאר מוחמד ולא רק שהוא השחקן הטוב בבית"ר, הוא גם זוכה לשירי עידוד רבים מהיציעים.
על רקע הראיון של בעלי בית"ר באתר הבריטי BBC, שבו דיבר חוגג על כך שהוא מעוניין לפרוץ את הגבול ולהחתים לראשונה שחקן ערבי (ישראלי, כן?) במדים הצהובים-שחורים, חוגג למעשה שלח מסר נוסף אל עבר אוהדי בית"ר המתונים וגם אלה שלא.
חוגג פועל נכון – הוא לא עושה את המלך בצורה מתריסה, שבאה להתגרות בקהל, אלא כמי שמאמין בצדקת הדרך שלו. הוא מבין (אך לא מקבל) את המורכבות שבדבר מבחינת חלק מהאוהדים והוא עובד בצורה מסודרת, שלב אחר שלב אחר שלב, ולא נראה שהוא יעצור עד שהוא יגיע ליעד הסופי. חוגג, הוא בעל הבית שאוהדי בית"ר חולמים עליו. הוא "משלהם". מסורתי, מזרחי, לא גדל עם כפית של זהב בפה ובעיקר לא מתנשא מעליהם ומדבר איתם לגמרי בגובה העיניים. אם מוסיפים לכך את ההשקעה הגדולה שלו בקבוצה ואת את הבנייה שלו במועדון כולו (מחלקת נוער, שיווק ועוד) – הרי שזה מותיר את האוהדים הקיצונים במצב בעייתי.
במצב הזה רק להם יש מה להפסיד. הרבה מה להפסיד. כבר שנים שחיכו לבעלי בית כזה, ולכן אוהדי בית"ר המתונים נותנים לחוגג את הגב לצאת למלחמה ואלה הפחות מתונים נוהגים באיפוק, שלא לומר מיישרים קו עם האג'נדה של בעל הבית, כי ברגע שיש להם מה להפסיד הם לא ירצו להתעמת איתו. אם חוגג יעזוב בגלל הגזענות, מי ירצה לבוא אחריו?
נועם שרפלר (צילום: פרטי)
אוהדי בית"ר כולל "לה פמיליה" מבינים שהם עלולים להישאר לבד והם לא ירצו לפספס בעל בית שמחובר כל כך לקהל וזהות הבית"רית.
הגיע העת לשחקן ערבי בית"ר, אם לא בחלון העברות בינואר אז בעונת המלפפונים שתגיע בחודשי הקיץ. שמות רבים של שחקנים נזרקו בהקשר של בית"ר בתקופת חוגג, אבל אם יש שחקן שמתאים לבית"ר גם בצד המקצועי וגם הצד המנטאלי הרי שמדובר בבירם כיאל. הוא קשר אחורי מצוין, כזה שישדרג את מרכז השדה של בית"ר והוא תואם את התפיסה של חוגג – שאומר שהוא לא יביא שחקן ערבי רק כי הוא ערבי, אלא כזה שיכול באמת להועיל ולהיות אחד השחקנים המובילים בבית"ר.
כיאל כמי שגדל במכבי חיפה ולא בבני סכנין, לא נתפס כקיצוני כלל. הוא שחקן נבחרת ישראל מזה מספר שנים טובות והוא בהחלט המועמד המתאים כדי לשבור את הקרח ולהיות השחקן הערבי-ישראלי הראשון בבית"ר, גם אם זה יהיה קשה לעיכול עבור חלק קטן מבין אוהדי בית"ר.
שם נוסף שבהחלט ראוי הוא ביברס נאתכו, אלא שלהבדיל מכיאל – נאתכו לא נראה כמי שעשוי לחזור לישראל בחלון ההעברות הקרוב או בקיץ. הוא משחק באופן קבוע בפרטיזן בלגרד והוא אחד מעמודי התווך של הקבוצה.
