מספר שבועות אחרי שליגת העל שלנו (הליגה לניירות ערך אם תרצו לדייק) נעצרה בדיוק כשהגיעה לנקודת הרתיחה, הכדורגל הישראלי חוזר עם אותה גברת ובלי הדרת.
בצל התנאים המורכבים שכופה נגיף הקורונה וההכנה הלקויה, יחלו משחקי הפלייאוף שהיו אמורים להיות ההצגה הטובה בעיר ובהשתתפות כל הקבוצות הגדולות בליגה אחרי שנים שהיו בייצוג חסר. לראשונה אחרי שנים ייפגשו מכבי והפועל לדרבי החם של תל אביב, החיפאיות ייפגשו לדרבי טעון וכמובן בית"ר ירושלים והפועל באר שבע, קבוצות שתמיד מוסיפות עניין וצבע.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 16"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
מעניין לראות איזה קבוצות נקבל, הפועל באר שבע נטולת אלונה (לא מפתיע האמת. האם מכבי חיפה מצאה את האופי שהיא מנסה לגבש שנים? הפועל ת"א שהפתיעה וסיימה בפליאוף העליון למרות כל התהפוכות והמהלומות שספגה, הפועל חיפה עם הבעלים הכי קפריזי בליגה, מכבי ת"א שדהרה בבטחה לאליפות ובעיקר בית"ר ירושלים הלא יציבה.
בית"ר של משה חוגג היא קבוצה שונה ממה שמכירים וזוכרים גם וותיקי אוהדי הקבוצה. חוגג הכניס באלגנטיות טעם אחר, מגע רך ועמוק ורוחות של שינוי אמיתי, איש ההי טק שנראה שהגיע ממקום רחוק מאוד מכיסא הבעלים של קבוצת כדורגל ובטח של הקבוצה הצהובה מירושלים נכנס בקול תרועה תוך יוזמות מהפכניות ויחס ראוי למועדון, ידע בשכל לעשות את הצעד אחורה בדיוק ברגע שהתחילה הגזרה להתחמם.
הכניסה של יוסי בניון לתפקיד המנג'ר המקצועי לצד המלך הבלתי מעורר של אוהדי הקבוצה לדורותיהם אלי אוחנה נתנה לפחות במראה ראשון תמונה של כוורת מקצועית וניהולית מעניינת מאוד. למרות התחלה מקרטעת, תוצאות לא טובות ושחקנים אבודים, החיבור בין בניון לאלי אוחנה ומוני ברוש תחת חוגג צלח את מבחן הקהל הבית"רי, שידוע בפתיל הקצר שלו.
הפציעה של מיכאל אוחנה לצד מצבו הרפואי של עידן ורד אהוב הקהל סימנו את תחילת העונה כעוד עונה טיפוסית של בית"ר. תוסיפו לזה גנון בגזרת הזרים ותקבלו סלט ירקות צהובים.
משה כהן (צילום: פרטי)
נראה שעם כל הכיוון החיובי בשדרת הניהול, לא מצליחים להיפתר בבית"ר מההשפעה השלילית שיש לאופי הבית"רי. רק לי נראה שזרים שמגיעים לבית וגן מהר מאוד מקבלים אופי ישראלי-ירושלמי והיכולת שלהם על המגרש ומחוץ לו בהתאם.
תוסיפו לזה קהל לוחץ וחסר סבלנות, מאמן קשוח שלא לומד לקח ולא מוצא מקום להיות אמפטי ורך לאוהדי הקבוצה החבוטה ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי גם בסיבוב השלישי שלו בבית וגן והנה, בית"ר במיטבה.
נקודת האור היחידה היא עידן ורד שחזר אחרי תקופה ארוכה וקשה שעבר והצליח להפיח תקווה ורגעי אושר בקרב האוהדים, קשה לחזות איזה עידן ורד נקבל כשיחזרו השחקנים להתמודדויות במסגרת הפליאוף. מיכאל אוחנה עושה קולות של חזרה ולמרות הפיתוי הגדול הייתי מציע לו להמשיך ולהתכונן לעונה הבאה ולא לסכן את עצמו בשביל פליאוף חצי קלאצ'.
מעל הכל יבלטו בחסרונם האוהדים. השחקן מספר אחת של בית"ר, הלב הפועם ואלו שתמיד שם, לטוב ולרע, הם הדלק והכוח המניע ואלו גם שמסוגלים להחריב שחקן, משחק ועונה בהינף מקל תופים ביציע.
ההיסטוריה מוכיחה שכשהקהל מחובר לקבוצה גם חבורה של פועלי בניין יכולים להוביל את בית"ר לאליפות, בלי הקהל, קשה לראות את בית"ר מסיימת עונה עם סוף טוב.
