רוני לוי לא הבין מה רוצים ממנו.
חצי שעה של ויכוח בין המאמן המיועד לעתיד למורה למתמטיקה לא קידמו את המאמן להבנת הבעיה – לוי התעקש שהוא פתר את התרגיל והגיע לתשובה הנכונה והמבוקשת. אבל המורה סירב בתוקף, "אין פה דרך, איך הצלחת להגיע לתשובה בכלל? נראה לך שזה יחזיק גם במבחן הבא?". אבל רוני המשיך להתעקש – "אני לא מבין מה אתה רוצה משה, שלוש, יצא לי שלוש".
כמו שהטיפו לנו מורי המתמטיקה לאורך כל שנות הלימודים, הדרך היא החשובה, הפתרון זה רק הנגזרת. ובכדורגל, בכדורגל פי כמה, בייחוד שלמועדון שאתה מאמן קוראים בית"ר ירושלים.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 17"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
ואת הקהל של בית"ר ירושלים לא מעניין שהקבוצה כנראה תגיע לאירופה, כי הוא לא מרגיש שאירופה מגיעה לו. כי בית"ר ירושלים של העונה, למעט הבלחות בודדות ובייחוד לאחר העזיבה של גדי קינדה, היא קבוצה כבויה, שממעטת להבקיע, שממעטת לאיים על השער וגם ממעטת לצבור נקודות. היא תעודת עניות לליגה שבה הרמה הזו תספיק כנראה למקום שלישי, וכל ראיון בו רוני לוי מנסה להצדיק את היכולת הזו מבליטה את הבעיה – הוא מגדיר את העונה כהצלחה בגלל ההשגה הצפויה של המקום המבוקש, אבל שוכח את הדרך.
וככה, מול 30 אלף כיסאות ריקים בסמי עופר (או בטדי, או בבלומפילד) וסאונד של קהל שלא מהווה תחליף אמיתי לדבר היחיד שמתפקד בקבוצה הזו, בית"ר ירושלים נראית כמו סרט שהבטיח הרבה ולא קיים. אתה בא בציפייה אבל כבר בהפסקה חושב האם לעזוב. יודע מראש ששום דבר לא ישתפר פה, ששום כדור לא ייכנס פה.
והשאלה העיקרית היא למה? כי על הנייר, ואולי רק על הנייר, לבית"ר יש סגל שחקנים מהאיכותיים בליגה, עם התקפה שכוללת גם מהירות וגם טכניות, התקפה שאתה מצפה ממנה לאיים על השער כמה פעמים בכל משחק. והנה, שלושה מחזורים ברצף ההתקפה הזו לא מצליחה לשים כדור אחד ברשת.
תומר אלקיים (צילום: פרטי)
וזה קורה כי בית"ר לא מאומנת מספיק, משחק הלחץ לא קיים בכלל והיריבות יוצאות ממנו בקלות בכל פעם שהן משחררות כדור קדימה. זה קורה כי אין כרגע אף אחד שייתן כדור לגול, חנן ממן לא מהווה תחליף לחלל שהשאיר אחריו קינדה ועלי מוחמד משחק בעיקר לרוחב, בייחוד במשחקים בו מתעקשים לשחק עם דן איינבינדר ולהסיט אותו לעמדת השש, עמדה שמעולם לא שיחק בה והוא לא מצליח לבוא בה לידי ביטוי.
אבל זה קורה בעיקר כי על הקווים בטדי עומד מאמן אחד שכבר מזמן וויתר על כדורגל וחושב רק על המיקום, על הבונוס. הראיון בשבת, שבו דיבר על השיפור בקבוצה לעומת ההפסד המביך להפועל תל אביב, אומר הכל. בית"ר תחת רוני לוי היא לא קבוצה עם שאיפות גדולות, היא מסתפקת בניצחונות דחוקים ובתיקו אפס משמים מול היריבות לצמרת, העיקר להגיע למקום השלישי.
אם משה חוגג באמת שואף להישגים בעונה הבאה, שואף לאצטדיון מלא אחרי עידן הקורונה ובעיקר שואף לראות כדורגל שמסב הנאה לצופים בו, רוני לוי לא צריך להיות המאמן של בית"ר ירושלים לא משנה האם יגיע או לא יגיע למקום השלישי, גוטמן כבר יודע, וגם רוני לוי יבין. בירושלים, רוצים קודם כל ולפני הכל, כדורגל ושערים, דרך. צדקת, המורה למתמטיקה.
