איזה שבוע עבר על משה חוגג, איזו שנה עוברת עליו. אחרי שראה את השחקנים שלו שוב ״עושים במכנסיים״ על הבמה המרכזית, במשחק שהיווה תירוץ לשנה שלמה של סבל תחת רוני לוי (הכל בשביל להגיע לאירופה ולהפסיד לטאוטה), למשה חוגג נמאס להיות האיש הנחמד.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
תחשבו שיש לכם עסק שהשקעתם בו מיליונים, החלפתם תשתיות, בניתם מודל מנצח – ואז אתם רואים איך המתחרה האלבני ממול, עם עשירית תקציב, מצליח לעקוף אתכם במכירות, רק בגלל שהעובדים שלו חרוצים יותר. אז הוא ישב במטוס מאלבניה עצבני וכמעט אכל את המושב, וחשב, ותיכנן, ונחת, והחליט – עד כאן.
רוני לוי סולק (עתידות: קדנציה רביעית כבר לא תהיה פה), וגם בניון שייך לנחלת העבר – ובדרכו והתפטרותו הוכיח שוב שהאגו שלו חשוב לו יותר מעתיד בית״ר. ואיזה סוויץ׳ בדעת הקהל כלפיו, עד כדי הודעה רשמית שהוציאה בית״ר בניסיון לרכך את זעם האוהדים כלפיו.
וכך קרה שבית״ר ירושלים חיפשה אבא ואמא, אבל ברוח התקופה, ככל הנראה תקבל דווקא אבא ואבא: דראפיץ' את ברדה, שנקראו להציל את המולדת.
ייתכן וגיא לוי או בלבול יגיעו, אבל בתחושה שלי האופציה של הצמד הנתנייתי ריאלי יותר.
הצמד דראפיץ׳ את ברדה יתקבל באהבה גדולה בבית וגן, מה שיקל עליהם לפחות בתחילת הדרך – עד ההפסד הראשון. הקהל לא יגלה סבלנות וירצה לראות תוצאות ומיד – אבל צריך להיות ריאליים – את מה שרוני לוי ״בנה״ בשנה אחת, אי אפשר ״להרוס״ בשבועיים.
זה ייקח קצת יותר משני אימונים, אבל זה בלתי נמנע. הקבוצה תצטרך להסתגל לסגנון חדש, התקפי יותר, אחרי שגם למשה חוגג נמאס מהכדורגל ההגנתי שסימל את בית״ר בשנה האחרונה. בינתיים, מה שחשוב זה לנצל את הפגרה, לאסוף כמה שיותר נקודות מיד אחריה, ולצבור ביטחון לקראת המשך העונה.
הצוות החדש יתמודד עם משימות לא פשוטות: ראשית, לשחרר את הלחץ מהשחקנים ולגרום להם להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל, לחזק את הזהות בין הקהל לקבוצה, לנסות להפוך את השחקנים מאוסף שכירי חרב ליחידה אחת על המגרש ובעיקר לחפות על הבעיות המקצועיות והחוסר בחלוץ רחבה מוכח (עד שהאסלביינק יהיה כזה, אינשאללה) במשחק לחימה חסר פשרות והרבה התלהבות.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
בקדנציה הראשונה של דראפיץ׳ בבית״ר, הוא התקבל בבוז גדול על ידי הקהל, שהתרגז מצירופו של המאמן האלמוני יחסית שהגיע מבית״ר ת״א. אלא שהכימיה היתה מצוינת והמינוי התגלה כסיפור הצלחה. בית״ר בהדרכתו נראתה טוב על המגרש, שיחקה כדורגל שמח, ושילבה צעירים. זכור במיוחד האמון שנתן בזמנו בדוד קלטינס (מישהו אמר אביאל זרגרי?) כולל הקפצה להרכב במשחק העונה נגד מכבי תל אביב, מהלך שהתגלה כהברקה, כשהקשר הצעיר ניצח על הקישור ויחד עם ניקיטה רוקאביצה הנפלא הפתיע את האלופה דאז (וגם היום). מי יודע, אולי יש בכל זאת תקווה באופק.
