אוהדי בית"ר ירושלים (צילום: ניר קידר)
אוהדי בית"ר ירושלים (צילום: ניר קידר)

דעה | הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן – לה פמיליה זה לא בית"ר

ארגון האוהדים מתפאר באהבה חסרת פשרות, אולם עם כל יום שחולף, מתברר שהאהבה הזו היא אך ורק לארגון עצמו וכל קשר לבית"ר תלוש מהמציאות | טור דעה

פורסם בתאריך: 17.8.21 17:39

"חוגג לך, הרסת אותנו, חולה תקשורת, גמל אדום, טרמפיסט, לקקנים, אוהדי פייסבוק, איפה אתם במשחקים. לה פמיליה זאת בית"ר, היינו לפניו נשאר גם אחריו, כמה משלמים לכם?, הקבוצה מתה בלי הארגון…".

אז בואו נדבר על הארגון. על איך הפכה מהקבוצה של המדינה (עד 2005) לבדיחה של המדינה.

כשארקדי גאידמק הגיע, הארגון מחבק ומחובק כמובן בחזרה, ארקדי מסבסד ודואג, מכיר בארגון כארגון הרשמי של האוהדים… בשנת 2008, קצת אחרי שהספיקו למחות נגד גאידמק רק בגלל שהסכים לסבסד "רק" 20 אחוז מכרטיסי הטיסה שלהם למשחק ליגת האלופות בקופנהאגן, העמיד גאידמק קבוצה אטרקטיבית, שרצה לדאבל.


 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר" [email protected]


לא מעניין… התפרעויות אלימות וקריאות גזעניות, מצד הארגון כמובן, גרמו לא פעם לרדיוסים, לסגירת יציעים ולקנסות. מהלך שגרם להחלטת המועדון לעלות עם הכיתוב די לאלימות על גב חולצות השחקנים. למה לארגון להוביל את זה ובעצם ולפגוע בקבוצה בעונה כל כך טובה, אחרי אליפות ובדרך לדאבל אתם שואלים? גם אנחנו.

בפתיחת העונה הבאה הגיעו שתי תבוסות: לקראקוב ולגאידמק בבחירות לעירייה. דבר שגרם לו להפקיד את המועדון בידי איציק קורנפיין, הסמל, הקפטן ושוער העבר האהוב. עם מסר של "נגמר הכסף תסתדרו".


איציק קורנפיין (צילום: יחצ)

איציק קורנפיין (צילום: יחצ)


קורנפיין, הצליח במשך ארבע עונות להעמיד תקציב ולמנוע מהקבוצה ללכת לפירוק, שברקע הארגון ממשיך בשלו. אלימות, גזענות, וקנסות כבדים שמוטלים על הקבוצה, שבקושי מחזיקה את ראשה מעל המים, אבל חבל לוותר על יצירת המופת "הוא לא נביא" ובטח שחבל על הלחן "יישרף לכם הכפר".

ואז מגיעה ההנחתה ההזויה מגאידמק. אין צורך לפרט. למחות? לגיטימי! לא לעודד? סבבה. להחרים? מילא. אבל לעשות את המוות לצמד ילדים צ'צ'נים במדינה זרה שרחמנא לצלן נולדו לאבא מוסלמי? לרדת לחייו האישים של קורנפיין? לשים איקס על הקפטן שהחליט לקבל אותם? כל השנאה הזאת גרמה למספר "אוהדים" לשרוף את המקדש של המועדון, את התארים והחולצות שנאספו במשך שנים. והארגון? דואג, מגבה ואפילו אוסף כסף לתביעות נגד אותם אנשים.


אוהדי בית"ר ירושלים (צילום: אורן בן-חקון)

אוהדי בית"ר ירושלים (צילום: אורן בן-חקון)


שם הבנתי שהצלחת ואהבת המועדון היא לא בראש סדר העדיפויות של ארגון לה פמיליה, שלא מבין איזה נזק הוא עושה עם הפצת השנאה. עונה כל כך יפה נהרסה ברגע, מבחינת הארגון זה היה שווה את זה.

הארגון שטוען כל הזמן שכל בעלים, מנהל, איש צוות או גורם תקשורת גורמים מובילים לפילוג, גורם בעצמו לפילוג הגדול ביותר שבית"ר ידעה. התוצאה – אלפי אוהדים רצויים מחליטים להקים קבוצת אוהדים אחרי שמאסו בארגון.

יגידו בארגון, כמו שהם אומרים לא אחת, שאלי טביב הגיע בזכותם. אז לא. הוא הגיע בזכות הסעיף שהיה בהסכם בין עמותת האוהדים לארקדי. טביב, כמו ארקדי לפניו (וחוגג אחריו), חיבק את הארגון בהתחלה.


אלי טביב (צילום: שרון בוקוב)

אלי טביב (צילום: שרון בוקוב)


ואז, כמובן שיש אז, שרלרואה. טביב דואג לחברי הארגון לכל מה שהם צריכים לקראת הטיסה (כולל הכל) והארגון יורק לו בפנים במשחק. פירוטכניקה זה מדהים וחוקי במדינות מסוימות, אבל כשזה ביציע ולא על הדשא. טביב מתחנן שיפסיקו. והם? L.F מעל הכל. בדרך חזרה מבלגיה, כמה פעילים מאוד מוכרים בארגון מדברים על זה שלמי אכפת מהתוצאה ומהתבוסה? העיקר שיודעים עכשיו בכל העולם על לה פמיליה. רגע, אז מה יותר חושב להם? בית"ר או הארגון? אל תענו – זו שאלה רטורית.

טביב ובצדק מתחיל למאוס ולפעול נגד הארגון, סוגר להם את הברז הכלכלי. והארגון? שהוא ישאר חייב? אפילו שזאת אשמתו? מה פתאום. מושא הקללות בסוף כל שיר "עידוד" מוחלף מאיציק לאלי (ספויילר – בהמשך זה עובר לחוגג).

טביב מעמיד קבוצות מצוינות שנה אחרי שנה וממשיך להיאבק בארגון, שלא חוסך את דעותיו על בעל הבית, על אשתו ועל משפחתו.

סוף עונת 2017-2016 – קבוצת אוהדים החליטה להקים ארגון אוהדים – הכותל המערבי – שמונע מאהבה וייתן טון ביציע המערבי. לא כמלחמה בלה פמיליה, אלא כאוהדים שרוצים לאהוב ויעודדו יחד עם הארגון. אבל לאנשי לה פמיליה זה לא מתאים. מבחינתם זה או הם או אף אחד. אז הם הגיעו גם ליציע המערבי כדי לבחון ולצלם.


משה חוגג (צילום: ארנון בוסאני)

משה חוגג (צילום: ארנון בוסאני)


כשיצאנו מהמשחק עם כל הציוד, נציגים מלה פמיליה חיכו לנו, וכמו שאתם יכולים לנחש הם באו לברך אותנו עם אגרופים על זה שהעזנו לאהוב ולעודד.

2018-2017 – עונה שהורידה לי עשור מהחיים. ולחברי שער האריות שהמשיכו את דרכם של הכותל, איומים, גידופים, קללות, תגרות אלימות, גניבת ציוד, והשיא לדעתי? איומים על חברי ארגון שער האריות שלא יעלו את התצוגה בגמר גביע, תצוגה נפרדת ביציע נפרד בלי קשר ללה פמיליה. למען בית"ר! מה רע? מעמד שחיכינו לו שנים. אבל רק לה פמיליה מחליטים – אף אוהד אחר לא יראה אהבה לבית"ר בלי אישור.

לא צריך להרחיב על מה קרה בפליאוף העליון ובגמר גביע המדינה.

גם אני אישית מאסתי בטביב. ולא האמנתי שמישהו אחר יהיה מוכן להסתכל לכיוון שלנו. ואז הגיע משה חוגג, שבאמת נתן לי תקווה.

חוגג, כמו כל אחד לפניו, חיבק בהתחלה את הארגון, דאג לכסף לתצוגות ואפילו נענה לדרישות של LF ודרש משער האריות לסגור את הארגון, בטענה שזה יוצר פילוג – אוי האירוניה.

חוגג הוזהר שהתמיכה בלה פמיליה תתפוצץ לו בפנים, וכמו שהזהירו אותו וכמו שמקרי העבר ניבאו. זה כמובן קרה.

הסיבה? החתמת שחקן ניז'רי. עלי מ-ו-ח-מ-ד שמו. עלם חמודות, באמת. השחקן הטוב בליגה בעמדתו בקונצנזוס רחב, אדם כל כך חיובי וצנוע. בית"ר מכוונת גבוה. החתמות נוצצות, כל הרצון להצלחה באמת קיים.

אבל עלי, לא רצוי בגלל ששם משפחתו הוא השם הכי נפוץ בעולם. ובאימון הפתיחה, ילדים מושפעים ששנים מואכלים בשנאה ובגזענות מהארגון לא שולטים בעצמם ומקללים את הבחור המסכן.


עלי מוחמד (צילום: אורן בן-חקון)

עלי מוחמד (צילום: אורן בן-חקון)


פה התחיל הסדק בין חוגג לארגון, שהגיע לשיאו עם עסקת האין-שייח. יחסים דיפלומטיים, לטוס לדובאי, לפרנס אותם – כן, שותפות שעתידה היתה להרים ולפאר את המועדון המזוהה ביותר עם העם היהודי? לא.

יש לי ביקורת על חוגג, כמו שהייתה לי על בעלי בית אחרים. ויש פעמים שאני פשוט לא מצליח להבין החלטות כאלה ואחרות שלו. אבל חוגג לא אחראי למצב שמידרדר כבר שנים. גם טביב, קורנפיין וגאידמק לא אשמים.

ראוי להסתכל פנימה ולעשות חשבון נפש – קודם כל, כל אוהד בעצמו. אבל יותר מכך, מי שמתיימר להוביל את הקהל של בית"ר.

הארגון לא לוקח אחריות על פעולות שנאה ואלימות שהוא עושה כנגד אוהדים שלא חושבים כמוהם; הארגון בטוח שהוא תמיד צודק והוא יודע מה טוב; הארגון לא מוכן לקבל ביקורת; הארגון בטוח שהוא טהור ואין בו שום רבב; הארגון בטוח שהוא טוב לבית"ר; הארגון בטוח שבית"ר זה בזכותו; אז זהו – שלא.

הארגון לקה בסינדרום ירושלים הרבה לפני שגומא אגייאר בכלל גילה לנו מה זה. ארגון לה פמיליה לא חיובי למועדון בשום צורה. הארגון השתכר מהכוח, הארגון התאהב בעצמו.


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

7 תגובות
  1. בית''ר

    כל מילה, כשהיה את העידוד של שער האריות הייתה חוויה לבוא למערבי
    מקווה שתמשיכו עם זה לא יודע למה הפסיקו לא צריך להיכנע להם

  2. אליהו

    שכחת להוסיף שקבוצה כבר לא ירושלמית ולכן אין פה תגובות. לה פמיליה אכן הקצה של הרצף אבל אוהדים את בית"ר כהצהרה פוליטית ולא מאהבת הספורט או זהות ירושלמית.
    כילד גדלתי בימק"א ואבא ז"ל הושיב אותי תמיד בספסל הבטון ליד הברושים בחלק המזרחי של האיצטדיון. יציע העץ היה מפחיד אותי. ולימים שייצגתי את בית"ר באחד הגלגולים המוקדמים שלה סיפרתי את זה לדדש.
    גרנו במרכז העיר אחרי שפינו אותנו מממילא עם הרבה עולים פרסים כורדים בתוכם משפחת מלמיליאן. הקבוצה היתה הכי ירושלמית מנחלאות של הכורדים, דרך מוסררה של המרוקאים, בואך הבוכארים ועד ממילא ומרכז העיר. להפועל היו השכונות הותיקות וקרית יובל ואזור קטמון עם חלק משכונות עולים. קלפים שיחקו יחד והיה אפשר לעשות הרכב נבחרת ירושלים ממי ששיחקו אצל אבא של מי שיהפוך לימים אחד מכוכבי בית"ר ואחריתו הושפעה מאותה סביבה וד"ל.
    הורי תמיד שמו מח"ל וגם כל הסביבה שלי אבל לכדורגל היה ערך לעצמו עם כבוד לבן רימוז' או עלי עותמן שלא זכה לקללה ערבי מלוכלך באותן שנים. זה היה לפני כהנא והיה ממשק רחב של יהודים וערבים שעבדו יחד בבניין, בבתי מלון או בעירייה. רבים מאוהדי ביתר היו מעסיקים של ערבים בשוק .
    ביציע היה תמיד קול בוגר של אוהדים יוצאי האצ"ל עם שפם, כבוד והדר ששיקפו תרבות ירושלמית שחלפה. היחסים עם הפועל היו כאלה שרוב בעיר קטנה הכיר זה את זה ורובם שירתו במילואים יחד בחטיבה הירושלמית. לייזי ריבלין וגם אחיו רובי היו חלק מאותה הנהגה עם האחים אמינוף ושאולוף. עד היום יש לי פוסטר של ארצי בן יעקב מפנדל ותמונה עם חתימה של אודי חמודי רובוביץ'."ומי דפק את הפועל אודי חמודי"
    כאוהד בית"ר חייב להודות כי הפועל ירושלמית יותר החל מן ההנהגה ועד האחיזה בליגת השכונות בעיר. בדרבי ראיתי כל כך הרבה אוהדי הפועל שמכיר מהרחוב, מעבודה עם עירייה, מבית הספר של הילדים ובני משפחות של שחקנים ותיקים כמו מישל דיין או תא שמע.
    בית"ר נורדייה היתה יכולה להיות הפועל שלנו רק שכמו בהפועל רובי חיפה זה לא הולך במצב שאין קריסה של הקבוצה המקורית. לעבור להפועל לא יכול אפילו שמכבד מאוד את מה שהצליחו לאהוד את בית"ר עייפתי וכבר שלוש שנים לא מנוי (שום קמפיין ביתריסט לא יעזור) . עייפתי מתחושת הבושה והגועל ומקווה שיהיה לי הכוח לפרוש לגמרי מאהדת הקבוצה . אהבתי את הדברים שלך וחבל שאנשים כמוך לא הצליחו להביא את השינוי המתבקש. בית"ר כקבוצה ירושלמית המייצגת זהות נגמרה ונחטפה על ידי ארגון גזעני שמקשה מאוד על מי שאהד אותם 50 שנה להמשיך או להביא את הילדים והנכדים למגרש כפי שאבא ז"ל הביא אותי לספסל הבטון מתחת לברושים בימק"א. מניסיוני המועט להעיר לאוהדים מן הקומץ למדתי כי הם בזים לנו ולמורשת שלנו.

  3. אוהד עצוב

    בסך הכל רוצים כדורגל מקצועי ומעניין,הגיע בנאדם שלא מבין בכדורגל,מביא שחקנים שלא קשורים לכדורגל,מביא שחקן לשעבר שהצליח בתור שחקן,אבל בניהול ולהביא שחקנים כושל.האוהדים אבודים.

  4. רמי פרץ

    אליהו, אני אוהד הפועל כל החיים ופעם ראשונה שדברים של אוהד בית"ר הצליחו ככה לרגש אותי. ככה זה צריך להיות. ככה ספורט צריך להראות יריבות עירונית ספורטיבית בריאה לא מלחמה ולא שנאה.
    אני יודע שהימים של ימק"א והמגרש בקטמון לא יחזרו. חבל.

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר