העונה המעייפת והחלשה של בית"ר ירושלים הסתיימה באופן סופי עם הניצחון הגדול מול מכבי פתח תקוה, שסגר באופן רשמי ומעשי את סיפור ההישארות בליגה.
הסיפור הגדול של השבוע בבית וגן, ולמעשה בכל הכדורגל הישראלי, היה הודעת הפרישה הרשמית של יוסי בניון, שיקבל בעונה הבאה את תפקיד המנהל המקצועי בבית"ר. כבר כתבתי על הבעיות שצפויות להיות בבית"ר בעקבות המינוי הזה, שעיקרן חוסר ניסיון ניהולי של יוסי בניון ויותר מדי דמויות שמקבלות החלטות (מישהו יכול להסביר מה יהיה תפקידו של אלי אוחנה בעונה הבאה כשיש גם בעלים, גם מנהל מקצועי וגם מנכ"ל?).
אבל ישנה נקודה נוספת, שבמשחק מול מכבי פתח תקוה קיבלה משנה תוקף. יוסי בניון, שחקן ענק ככל שיהיה, הוא עדיין ילד שמסרב לגדול. העובדה שדווקא בשבוע כל כך חשוב בקריירה שלו, שבוע שבו הוא הודיע על תליית הנעליים, הוא התנהג בדיוק כמו אותו ילד סורר שראינו לפני 20 שנה, כשסירב להתחלף במדי מכבי חיפה, מעוררת הרבה סימני שאלה ותמיהות.
- תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר" [email protected]
את ההצגה המכוערת של יוסי בניון מול מכבי פתח תקוה, שבה הוא סירב לרדת מהמגרש למרות התחינות והבקשות של ניסן יחזקאל, שהסביר לו שוב ושוב שזו ההמלצה הרפואית, קשה לקבל. בטח לא בשבוע שבו הוא מוכתר כמנהל המקצועי של בית"ר ירושלים בעונה הבאה.
את ההצגה הזו ראו אלפי אוהדים, ביציע ובטלוויזיה, ובעיקר השחקנים של בית"ר ירושלים. אלה שבשנה הבאה יוסי בניון יהיה הסמכות המקצועית העליונה שלהם, יהיה זה שינהל ויתדרך אותם. מה הם אמורים לחשוב כעת? שזו התנהגות שתהיה מקובלת בעונה הבאה?
ולי יש שאלה נוספת ואישית עבור בניון: יוסי, ילד שלי מוצלח, מתי כבר תגדל?
רמי מנדל
במחצית המשחק של הפועל מול נס ציונה ביום שני האחרון, פנה אלי אוהד ותיק, איש יקר שההיכרות שלי איתו הינה בת כ-50 שנים, שביקש להגיד לי ולהעביר באמצעותי, שנעשו פניות אמיתיות לחברי ארגון האוהדים 'בריגדה', במטרה להניח את המחלוקות בצד ולהירתם לטובת הקבוצה.
הפניות, כך לדבריו, נתקלו בסירוב מוחלט. ראיתי על פניו את הצער הרב ואת תחושת האכזבה, ואני אוסיף: עבורי, מדובר באיש הכי יקר בארנה, ורק למענו ובשבילו צריכים להתכנס כולם ולפתור את הבעיה הכאובה.
במשחק מול נס ציונה, הארנה היתה נטולת אנרגיות, נטולת שמחה ועם הרבה מאד קרחות. התחושה היא שמשהו ברוח של המועדון נסדק. ראשי הפועל הסתובבו בחוסר נוחות, הרבה בעלי מנויים לא הגיעו וגם ספונסרים קבועים לא באו. וכל זה מתי? דווקא לאחר שאמארה סטודמאייר קיבל אזרחות, בזמן שהקבוצה השתרדגה מקצועית ורושמת כבר ארבעה ניצחונות ליגה רצופים ובזמן שהסיבוב השלישי המיותר נמצא לפני סיום והישורת האחרונה של העונה בפתח.
ואנחנו? אנחנו מתעסקים בדברים תפלים. כולם עשו שגיאות, כולם צריכים לרדת מהעצים ולשים האגו בצד. הפרשה האומללה הזו חייבת להסתיים. כבר אתמול.
הפועל, ביחד עם אמארה, יכולה לעשות היסטוריה ולהביא לנו האוהדים הרבה נחת וגאווה עם דאבל היסטורי. אבל לא, אנחנו מתעסקים במקום במה שקורה על הפרקט במה שקורה ביציעים. מתעסקים במאבקי כוחות ילדותיים.
