תודה לחודש מאי שהגיע וגאל אותנו מייסורינו ומאחת העונות הכי גרועות בהיסטוריה של בית"ר ירושלים ולבטח העונה הגרועה ביותר מאז 1994/95 חסרת הטעם והמעוף. על התקופה של גיא לוזון בבית וגן נאמר כבר הכל, ואם לסכם – כישלון מוחלט של המאמן שהמשיך ונכשל בגדול גם במכבי פתח תקוה, שירדה השבוע לליגה הלאומית.
אני דווקא רוצה להתמקד בניר קלינגר, שהתבטאויותיו העונה סימרו את שיערי. גם בראיון שנתן לאחר סיום העונה, המשיך קלינגר עם הבכיינות, שאפיינה את כל הקדנציה שלו כמאמן בית"ר ירושלים, וזאת במקום להתמקד בכישלון המקצועי שלו.
מוטב לקלינגר לעשות חשבון נפש עם עצמו, ולא לייעץ לאף אחד מה ואיך צריך לעשות, ובוודאי שלא לנסות ולגנוב דעת בטענה שמגיע לו להמשיך לעוד עונה בבית"ר כי לא הוא היה זה שבנה את הקבוצה בקיץ.
נכון, קלינגר לא בנה את בית"ר ירושלים אבל הוא זה שפירק את הקבוצה. אמנם קלינגר הצליח לייצב את ההגנה, ועל זה הוא באמת ראוי למילה טובה, אבל הוא עשה זאת דרך סירוס של ההתקפה ושל המשחק ההתקפי. החזון של קלינגר והמערכים שאיתם שיחק הביאו לכך שבמשחקים לא מעטים בית"ר לא הגיעה למצבים, ובמשך דקות ארוכות היא שיחקה כדורגל מיושן.
צורת המשחק הזו פגעה בהתקפה של בית"ר ירושלים ובעיקר בשני החלוצים אנתוני וארן ויאקוב סילבסטרה, שהיה זה ששילם את המחיר ונזרק מבית"ר. ומדוע? לטענת המאמן הגאון הוא פשוט לא התאים לשיטה. ברור – לשיטה הזו אף אחד משחקני ההתקפה של בית"ר לא התאים. ההוכחה לטעות של קלינגר היא הפריחה המחודשת של סילבסטרה תחת הדרכתו של יוסי אבוקסיס בבני יהודה. הפריחה הזו של סילבסטרה בשכונת התקוה רק מוכיחה שהבעיה לא היתה בו אלא במאמן שלא ידע איך להשתמש בו.
זה כמובן לא סוף הביקורת. הרי ישנו גם הספסול המתמשך והתמוהה של יעקב בריהון המוכשר. שחקן שבכל הזדמנות שקיבל הוכיח שהוא צריך לראות יותר דשא, אבל בכל פעם חזר לקצה הספסל. ויש עוד – כי עדיין לא התחלנו לדבר על הזרים המוזרים שנחתו בבית וגן תחת קלינגר – החל מארון אולנארה, שהיה פה רק לרגע, ועד למיחאי וודוץ ואנתוני אנאן שאמנם סיימו את העונה בבית וגן אך ספק אם מישהו יודע למה, כמה ומדוע.
גיא אדרי (צילום: פרטי)
טוב יעשה קלינגר אם ייקח אחריות ויודה בכישלון שלו, ואז במקום למתוח ביקורת ולחשוב שאולי מגיעה לו הזדמנות נוספת, הוא פשוט יגיד תודה למשה חוגג על ההזדמנות שנתן לו במועדון גדול.
אבל קלינגר, חשוב להודות, הוא לא האשם היחידי. לזכותו (ואולי גם לחובתו כי שחקנים רבים צורפו לאחר הגעתו) ייאמר שהסגל של בית"ר היה רחוק מלהיות מאוזן.
שחקנים רבים נפגעו מחוסר האיזון הזה, ובמיוחד מדובר על דוד קלטינס, ששוב מצא את עצמו משחק כסותם חורים. קלטינס כבר הוכיח שלא משנה היכן יגידו לו לשחק, הוא ייתן את כל כולו, אבל הוא גם הוכיח כבר לפני שנתיים ושלוש שהוא אחד הקשרים הטובים בארץ. רק לחשוב מה יכול היה לעשות קלטינס בקישור האחורי במקום מיקי סירושטיין.
כעת, כשהקיץ בפתח וההכנות לעונה הבאה בעיצומן, המנהל המקצועי יוסי בניון צריך לקבל החלטה ברורה וחד משמעית – קלטינס בקישור האחורי.
