"אני לא רגיל להחמיץ כל כך הרבה. אני לא מחמיצן בדרך כלל ואני מקווה שהכדורים האלה יכנסו בסוף. אני מודה לרוני לוי על הקרדיט ורוצה להחזיר לו על המגרש". את הדברים הללו אמר שלומי אזולאי בסיום משחק הניצחון מול מכבי פתח תקוה בשלהי עונת 2013/14, ניצחון שבזמנו השאיר את בית"ר כמעט באופן ודאי בליגה.
אזולאי, שסיים אז חצי עונה בעיר הבירה אליה הגיע מהירוקים מהכרמל, סיכם באופן הממצה ביותר את טבילת האש הקודמת באצטדיון טדי – המון מצבים, מעט מאוד שערים (3 ב-15 הופעות), אבל בעיקר אמון מלא וגב רחב מהאיש על הקווים, שהדף את שריקות ותלונות הקהל על כל כדרור מיותר של החלוץ והמשיך להרכיב אותו בהרכב פעם אחר פעם, וחוזר חלילה.
חלפו להן שש שנים מאותו ראיון, והמאמן לוי, שהספיק להפליג באוקיינוסים ולחצות מועדונים ומדינות, מחזיר את החלוץ אזולאי ל"זירת הפשע", והפעם במטרה להוציא את שניהם זכאים.
שימו לב לנתונים הבאים – בחמש העונות האחרונות כבש אזולאי 38 שערי ליגה. כמעט 8 שערים לעונה. לכאורה, נתון סביר ביותר בהתחשב בעובדה כי החלוץ מיועד לעלות מהספסל ולא לתפוס מקום ב-11. אך כשנוברים היטב לתוך פי הסטטיסטיקה, מגלים כי השערים הללו הובקעו ב-154 משחקים, שהם 11,198 דקות. מבולבלים? אחרי פעולת חילוק פשוטה, מדובר בשער אחד כל 294 דקות שהם כמעט שלושה משחקים ושליש. האם זו המנה הטובה ביותר שהשפים יוסי בניון ואלי אוחנה יכולים היו לבשל? ספק רב.
בניגוד למקרים עם חלוצים מהעבר, ומהידע שאוהדי הקבוצה רכשו אודות אזולאי מהקדנציה הקודמת שלו בבית"ר, אין מה לבנות על "עונת החלומות של שלומי". לאחר כל האמירות מלמעלה, פיתוח השיווק ואיתו הציפיות, נראה כי האוהדים בנו מגדלים עם קצת יותר קומות ממה שהקבלן מ.חוגג תכנן, לפחות על הנייר. המנטליות והדי.אן.איי הבית"רי, גורם לאוהדים להזדהות ולהתחקות אחרי בעלי התפקידים בחלק ההתקפי של הקבוצה. במרוצת השנים היו לא מעט כאלה לבית"ר, ובניגוד לכך נראה כי דווקא בפגרה הנוכחית, עם הרי הציפיות שהזריקו לאוהדים דרך כל מדיה אפשרית, כבר נרשמות אכזבות. לא יהיה פה רונן חרזי שקפץ מהלאומית, לא ניר סביליה שהפציץ מהספסל של מכבי, לא עופר שטרית שהגיע ככוכב מהאדומים של תל אביב, ואפילו לא שחקנים כמו יעקב שוורץ וסמי מלכה שעלו מהנוער.
אלעד חמני (צילום: פרטי)
אם לומר את האמת ולא להישען על ציטוטים מלאי תקוות והבטחות של פרשנים, שחקנים ומנהלים מקצועיים, אלא יותר על האמת שמעל כר הדשא, אזולאי יהיה לכל היותר שחקן משלים. כזה שעולה על חשבון החלוץ הפותח ומשנה משחק, או אפילו מתופקד מתחתיו או מצדדיו. הרב גוניות של אזולאי שבאה לידי ביטוי בטכניקה נהדרת, מהירות ומשחק ראש נהדר, יכולה לפצות על הבעיטות שהולכות לשוליים. בנוסף, על אף שהרגל לא תמיד מפוקסת מטרה, המשחק האלגנטי ואף האינטליגנטי של אזולאי יכול להספיק לאותה מסירת רוחב נאה, הגבהה מעל ההגנה וגם ספרינט למקום הנכון בזמן הנכון בכדי לתרום למסכת ההבקעות של הקבוצה בצהוב שחור. להגיד שהביאו את השחקן האופטימלי זו יהירות, אבל מה אכפת לנו לקוות?
