האם בית"ר צריכה להגביר את השימוש בקטמון כחממה להרצת שחקני נוער?

מחשבה נכונה של בית"ר / גיא אדרי

העזיבה של דוד קלטינס ביום שלישי האחרון להפועל באר שבע הוכיחה, למי שעוד היה זקוק להוכחה, שעידן הסמלים בכדורגל הסתיים, והסמל היחידי שמעניין את בעלי הקבוצות ואת השחקנים הוא שער היורו. יש לי טענות לכל העוסקים במלאכה – ממשה חוגג שלא ידע לשמור על המלך של ירושלים והעדיף להשקיע בשכירי חרב ועד לקלטינס עצמו, שנתן לכסף לעוור אותו.

•  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

•  תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

עדות נוספת לכך שאין יותר סמלים ועקרונות בכדורגל שלנו ניתנה ימים ספורים קודם לכן, כשבית"ר העבירה להפועל קטמון, מי שמתיימרת להיות היריבה העירונית של הצהובים–שחורים, את רועי פדידה ואת יוראי מליח, תוצרי מחלקת הנוער בבית וגן, בהשאלה לעונה אחת עם אופציה לעונה נוספת.

פדידה, חלוץ צעיר בן 18 שכבש בעונה שעברה 16 שערים בליגת העל לנוער, ומליח, מגן-קשר בן 21 שסיים גיל נוער לפני שנתיים ובעונה שעברה הושאל לבית"ר נורדיה, נחשבים לכישרונות גדולים ובעצם המעבר שלהם לקטמון לטובת שפשוף והשתחלות היא נכונה מאוד עבור בית"ר. הדבר הזה היה חסר בבית"ר לאורך השנים, הקבוצה לא ידעה לשמור על הכישרונות הצעירים. במכבי תל אביב ובמכבי חיפה הדבר נהוג מאוד, השתיים מעבירות שחקנים בהשאלה ומחזירות אותם כשהם בשלים יותר וטובים יותר (ע"ע רוסלן ברסקי ויונתן כהן שתפסו העונה מקום בהרכב של הצהובים מתל אביב).

גיא אדרי (צילום: פרטי)

קצת מוקדם לקבוע אם מדובר במגמה, אבל אם כן הרי שזוהי מגמה  מבורכת. בשנים האחרונות העבירה בית"ר חמישה שחקנים צעירים בהשאלה להפועל קטמון. חלקם, כמו אור וקנין, חזרו לבית וגן מחושלים יותר. אם ניתן יהיה להשתמש בקטמון כחממה להרצה ולשפשוף שחקנים מהנוער בית"ר רק תרוויח מזה. בית"ר, כמובן, צריכה לעשות כך גם עם בית"ר נורדיה, אבל במקרה הזה קטמון עדיפה כי היא משחקת בליגה הלאומית החזקה יותר.

וקטמון? היא כמובן מקבלת שני שחקנים צעירים ונמרצים שרוצים להוכיח את עצמם. שחקנים שבהחלט יכולים לעזור למועדון. הבעיה היחידה מבחינת האדומים היא שאחרי שנה-שנתיים השחקנים הללו יחזרו לבית"ר. לאוהדי נורדיה, יש לציין, זה לא הפריע.

עניי עירך קודמים / נועם שרפלר

את כל ההחתמות של הפועל קטמון בשבועיים האחרונים אי אפשר לפספס. קטמון, ללא ספק, היא הקבוצה הכי פעילה בינתיים בליגה הלאומית. שחקנים באים ויוצאים ממשרדי המועדון במתחם המוקפד בעמק הארזים ומצטלמים לקראת כרזת ה"וולקאם".

חדי העין, וגם כאלה שפחות, יבחינו כי בין שלל המצטרפים הטריים אפשר למצוא גם שניים, רועי פדידה ויוראי מליח, שחתמו בקטמון לעונה אחת עם אופציה לעונה עונה, שאחריהן הם יחזרו לבית"ר ירושלים. פדידה ומליח, יש לציין, הם לא הראשונים שקטמון משביחה עבור הצהובים מבית וגן.

לפניהם היו אלה אור ואקנין, נאור סבג ונועם חפצדי, שהגיעו להשתפשפות וחזרו בכל קיץ לנסות את מזלם בקבוצה שבה גדלו.

צירופם של שחקנים מבית"ר, הוא ככל הנראה צורך נדרש, בשל העובדה שקטמון מועדון צעיר עם מחלקת נוער לא מבוססת דיה. אבל יש הבדל גדול בין החתמת שחקנים דוגמת שי חדד, אבירם ברוכיאן ואחרים, שהגיעו לקטמון כשחקנים בשלים וחופשיים.

פדידה ומליח, יש לציין, הם שני צעירים מוכשרים. פדידה, בן 19, סיים את העונה האחרונה עם 16 שערים בקבוצת הנוער של בית"ר, כשבבית וגן החליטו להשאיל אותו כדי שיצבור דקות וישתפשף בקבוצת בוגרים. גם מליח, בן 21, שייך לבית"ר ירושלים. בעונה שעברה הוא הושאל לבית"ר נורדיה, והשנה החליטה בית"ר לשדרג אותו ולהקפיץ אותו לליגה הלאומית. שוב – בהשאלה.

אוהדי קטמון וגם אנשי המועדון צריכים לשאול את עצמם האם זה נכון להפוך את הקבוצה לחממה להשבחת והרצת שחקנים עבור היריבה העירונית? או שבעצם לא מדובר ביריבה עירונית?

נועם שרפלר (צילום: פרטי)

5 שחקנים, כאמור, כבר הגיעו לקטמון בדרך הזו ונראה כי בלי לשים לב קטמון אכן הופכת לחממת השבחה והרצה של הצהובים מבית וגן. ואני תוהה – לא עדיף לתת לשחקני הנוער האדומים – גם אם הם פחות טובים – הזדמנות להשתפשף? התשובה, מבחינתי, היא ברורה – חד משמעית כן. שחקני הנוער של קטמון יישארו במועדון לשנים קדימה ועדיף להריץ אותם, ולא שחקנים שחוזרים אחרי שנה אחת לקבוצה שבה גדלו, בוודאי לא כשמדובר ביריבה העירונית.

אוהדי קטמון אומרים שהם הפועל ירושלים. רבים מהם התנגדו בעבר באופן נחרץ להחתמת שחקנים מבית"ר בהפועל. איפה אותם אוהדים כיום? מדוע קולם לא נשמע? האם זוהי קטמון – חממה? של בית"ר?