השבוע התפוצצתי מכעס מהביקורת המוגזמת נגד קאדין קרינגטון, שיח רעיל שהחל בתקשורת הממוסדת וגלש משם לרשתות. לטענת המבקרים, קרינגטון לא מספיק טוב על מנת לאייש את משבצת "המתאזרח" בנבחרת ישראל. וכאן המקום להזכיר – הבחירה בגארד של הפועל נעשתה בפינצטה על ידי ועדה מיוחדת, שכללה גם את מאמן הנבחרת, וכולם מצאו את קרינגטון כהכי מתאים.
משיחות שלי עם אנשים באיגוד הכדורסל, המתאזרח מיד הסכים לייצג אותנו במשחקי הנבחרת ולהופיע לכל חלון ומשחק במדים הלאומיים. הוא לא ביקש תמורה כספית לכך, על אף שברור שהוא "נהנה" והערך שלו עולה בעיני קבוצות הליגה. קרינגטון עומד בהתחייבותו ובניגוד לשחקנים אחרים שלא תמיד מופיעים למשחקים הנבחרת על אף זימונם, הוא המשיך להגיע. וגם אחרי שהמלחמה החלה, הוא לא ברח, לא ביקש להשתחרר מהחוזה או מהנבחרת וממשיך לייצג את המדינה נאמנה.
מקצועית, אפשר כמובן לצפות מקרינגטון, שחקן איכותי שהוכיח את עצמו, ליותר. אנחנו מכירים את הגארד, יש לו יכולות מוכחות והוא ידוע בתור מי שמגיע למאני טיים. בנבחרת ישראל הוא התבקש על ידי המאמן לעלות מהספסל לזמן מוגבל כדי לייצר נקודות. נגד פולין, הוא תיפקד נהדר במאני טיים עם סלים גדולים ועל אף שלדעתי היה צריך לקחת את הזריקה האחרונה, גם הוא הבין שהכדור ילך לכוכב הבלתי מעורער – דני אבדיה. הוא לא להפריע לכוכבים האחרים (אבדיה, ים מדר ורומן סורקין), אלא השתלב והיה חלק מהקבוצה. ההשווה למתאזרח של פולין, ג'ורדן לויד, כן אותו אחד שברח ממכבי ת"א, לא במקום. יש לכל אחד מהם תפקיד אחר. אם היו שמים את הנבחרת בידיים של קרינגטון כמו שפולין בידיים של לויד, גם המספרים שלו היו אחרים.
אבל מי שהרגיז אותי יותר מכל הוא בעלי הפועל תל אביב, עופר ינאי שפשוט מלבה את היצרים ומרעיל בפוסטים שלו כנגד קרינגטון. המטרה של ינאי, כמובן, ברורה – הוא רוצה "להחליף" את קרינגטון, הוא מעוניין שלנבחרת יהיה אופציה נוספת בעמדת המתאזרח, זה התחיל עם הבקשה שלו לאזרח את ג'ונתן מוטלי, והמשיך עם הפוסט שלו שבה הוא חשף שיחה עם פיני גרשון, שהיה עד לפני מספר חודשים המנהל המקצועי של הנבחרת ובו טען האחרון כי הוצעו שחקנים בולטים מהיורוליג שהביעו את הסכמתם לשחק עבור הנבחרת.
באיגוד אגב, הכחישו את זה, אבל מבחינת ינאי – אין חוקים, אין ערכים, ספק אם יש לו רצון שהנבחרת תצליח, כל מה שמעניין אותו זו הפועל תל אביב ואיך אזרוח של שחקן זה או אחר יכול לשרת אותו. מכוער ללא ספק. בניגוד לינאי, אהבתי לראות את מתן אדלסון, בעלי הפועל, תמך בקרינגטון וציין שלא רק היכולת חשובה אלא גם האדם, יושרו ואמינותו, לתשומת ליבו של ינאי.






חוי
סתאם כתבה.חבל