לאחר חמישה מחזורים ניתן לקבוע בוודאות כי בית"ר ירושלים לא רק שלא התחזקה במהלך הקיץ, אלא נחלשה. הרצון של הקהל לשדרוג מהעונה הקודמת, והציפייה לעשות את קפיצת המדרגה המקצועית בדמות התמודדות אמיתית על תואר האליפות התבררו מהר מאוד כחלומות מנותקי מציאות.
כחודשיים וקצת מהמשחק הרשמי הראשון של העונה (0:2 מול מכבי חיפה בגביע הטוטו) ניתן לקבוע באופן די קרוב לוודאי שבית"ר היא קבוצת כדורגל אפורה, מתקשה, לא שוטפת ובעיקר שהיא רחוקה מאוד מהקבוצה המלהיבה של העונה הקודמת, בטח ובטח כשעל הכתפיים שלה ציפיות של 15,000 מנויים.
בפן המקצועי, זו קבוצה מוגבלת. היא מוגבלת הגנתית, היא מוגבלת במרכז הקישור (בפרט בקישור האחורי) והיא בעיקר מוגבלת התקפית – היכולת של בית"ר לאורך כל חמשת משחקי הליגה היא יכולת לא טובה. בית"ר מתקשה, בית"ר לא פוגעת, בית"ר משעממת.
גם במשחקים נגד קבוצות נחותות משמעותית כמו סכנין, קרית שמונה ובני ריינה, ולמרות הניצחונות שהושגו במשחקים הללו, התקשתה בית"ר ליצור עליונות אפקטיבית על היריבות. במשחקים נגד הקבוצות "מהליגה שלה" בית"ר איבדה נקודות. היא עשתה תיקו עם מכבי חיפה בטדי והפסידה להפועל תל אביב, ומאי נפקה מינה – החלומות של בית"ר ירושלים להיות בצמרת הליגה וחלק ממאבקי הצמרת הם לא יותר מחלומות. היא לא יכולה ולא תאבק על תואר האליפות, היא לא קרובה לרמה שמציגות הפועל באר שבע ומכבי תל אביב, וספק אם יכולה להתמודד על מקומות 4-3 וגם זה יהיה תלוי המון במכבי חיפה והפועל תל אביב (האחרונה מראה יכולת טובה יותר מזו של הצהובים שחורים בפתיחת העונה).
המציאות הזו היא פועל יוצא של שני וקטורים מרכזיים: הראשון, הצוות המקצועי – אלמוג כהן וברק יצחקי, שנכשלו כישלון חרוץ בהבאת הזרים. כל הזרים שהגיעו, ללא יוצא מן הכלל, לא שדרגו את הסגל. נוסף על כך, בית"ר נראית קבוצה לא מאומנת ויצחקי בוחר בהרכבים לא טובים בפתיחת משחקים. כמו כן, הצוות לא יודע להתאים את עצמו ליריבות וגם ניהול המשחק לוקה בחסר רב.
הווקטור השני מגיע מגזרת הבעלים. לא יכול להיות בשום מציאות ריאלית שאימפריית כדורגל בקנה מידה ישראלי כמו בית"ר ירושלים, שמוכרת 15,000 מנויים מהיקרים (אם לא היקרים ביותר) בליגה ושוברת שיאי מועדון ממכירת כרטיסים ומנויים, לא משקיעה סכומי כסף הולמים כדי לייצר קבוצת כדורגל טובה ותחרותית לליגה בהתאמה. לא יכול להיות שבמשך קיץ שלם היא לא מחתימה שחקנים שוברי שוויון לליגה, ומסתפקת בזרים וישראלים בינוניים מאוד. לא יכול להיות שבית"ר מוכרת במילוני שקלים שחקן כמו סילבה קאני ולא מביאה כלום לאחר מכן.
בואו נהיה כנים, הקהל הזה עשה מנויים בכמות הזו כי מישהו יצר ופיתח לו ציפייה שהשנה ניתן וצריך להיאבק בצמרת, ציפייה שהתבררה מהר מאוד כחלום לא מציאותי, עובדה שיש לה קשר ישיר לכך שהבעלים החליט לא להשקיע סכומי כסף הולמים ברכישות שחקנים ותשלומי שכר. ברק אברמוב וכפיר אדרי כאן זה לא בני יהודה – מה שהיה טוב לשם לא יספיק לכאן. הקהל כמו שהוא תומך, כך הוא מתהפך, לא נקבל בינוניות – בטח ובטח כשאנחנו המפרנס העיקרי של המועדון.






כתום
ממש שקוף…
פירק את בני יהודה ועכשיו יפרק את ביתר
מה שמעניין אותו זה כסף.. והרבה