במהלך העונה הזו שאלתי את עצמי לא פעם מה זה להיות אוהד הפועל ירושלים? מה זה כדורגל בשבילי? ואולי השאלה הכי חשובה – האם אני רוצה לגדל את ילדיי לתוך דפוס של אוהד קורבן?
עם הזמן, גם בעקבות שיחות אישיות עם אנשי המועדון ואוהדים אחרים, למדתי שהלב של הפועל ירושלים לא שייך לאף אחד. גם לא לי. שכדורגל הוא הרבה רגש, ערכים וקהילה, וכן, גם ולא פחות מזה – תחרות והנאה.
בשבת האחרונה קיבלתי מאנדרו אידוקו ומהפועל עוד מסר שאני מכיר היטב מעולמות העשייה שלי: כדורגל הוא לא צפוי, והוא יכול לקפל משחק מחורבן לשנייה אחת של אושר, שמחה והתפעלות. השער של אידוקו הוא לא רק שער מטורף או "שער העונה", אלא סיפור גדול יותר. סיפור של קבוצה שגם אם כל הנתונים מספרים על עונה גרועה וסיכוי גבוה לירידה, לוקחת הרבה אוויר ומביאה שני ניצחונות רצופים בבית – כולל רגע אחד שלא יישכח עוד שנים.
הרבה שנים הרגשתי לוזר כאוהד הפועל ירושלים. תמיד בלי ציפיות. בכיין, קורבן, מאשים, מבקר, שופט. הכול היה שם בתוך האהבה הקורבנית הזו – מימי ימק״א ועד השנים האחרונות. השנה הזו – ואני בכוונה לא כותב מילה על הצוות הניהולי או המקצועי – אני מרגיש שזה מתחיל להיעלם.
אני מגיע עם אופטימיות, עם חיוך, עם קהילה שלמה ויחסית מאוחדת סביב רעיון שהוא גדול בהרבה מסך חלקיו. לא חסרה לי ביקורת על התנהלות המועדון, ואני משמיע אותה כשאני חושב שזה חשוב, מועיל ונחוץ. אבל הייאוש שהיה נטוע בי בעבר הולך ומתגמד לעומת התחושות המופלאות שאני חווה בשנים האחרונות כאוהד: המאבק להשבת הרש, הניצחון הענק בדרבי, השערים בדקות הסיום, המקום הרביעי. ולצד זה – החברים שסביבי ביציע וגם מחוצה לו, הלבן שבעיניים, האומץ לעמוד מול כל קבוצה, התמיכה במשפחות החטופים, הבריגדה, שכל מילה שלי רק תקטין את העשייה שלה, המתנדבים ועוד. אהבה שיודעת רגעים קשים וחסרי חשק, אבל שומרת על גחלת בריאה. אהבה שלא תלויה במיקום בטבלה או בתוצאת משחק. אנחנו נמשיך להגיע, לדחוף ולתמוך.
רוצים להישאר מעודכנים?
אנחנו יודעים שזו עונה קשה, ובכל זאת, כולנו יחד זה כוח אדיר. כוח שצריך במיוחד בזמנים האלה, כשקשה. גם אחרי המשחק מול הפועל פתח תקוה, שהיה חלש כמעט כולו, אני קורא את הביקורות ומבין: הדרך עוד ארוכה. ייקח זמן עד שנפנים שהפועל ירושלים היא לא הקבוצה של שנות השמונים, התשעים ותחילת שנות האלפיים. משהו חדש קורה כאן כבר שנים. משהו שנבנה לאט. והגיע הזמן ללמוד להעריך אותו, ולחייך קצת יותר. קבוצת כדורגל היא מערכת יחסים. היא דורשת המון. ובעיקר – התמדה ואהבה שאינה תלויה בדבר.
תגובות