כשענר שפירא עמד לפני גיוס, הוא חלם להתקבל לסיירת מטכ"ל. אבל הוא נפצע בגיבוש, פעמיים.
כן – הגיבור אולי הכי גדול ומזוהה מאירועי ה-7 באוקטובר לא התקבל לסיירת. אז מה הוא עשה במקום להרים ידיים? הוא שינס מותניים, התגייס לנח"ל, הצטיין שם, עבר לפלוגת הנ״ט בגדוד הסיור – והצטיין גם שם.
ואז, חודש לפני השחרור, רצה הגורל, והוא מצא את מותו במיגונית המוות.
ענר שפירא היה האדם האחרון שהגיע למיגונית לפני שהגיעו אליה מחבלי נוחבה ארורים. הוא הרגיע את הנוכחים, ניסה להזעיק את היחידה שלו, הצטייד בשבר זכוכית – והמתין למחבלים בכניסה.
האהבה למוזיקה אלקטרונית הביאה אותו למסיבה ברעים.
האהבה לאנשים ולמדינה גרמה לו להקריב את חייו עבור אחרים.
מי שהכיר את ענר לא הופתע. האישיות והערכים שלו הציבו אותו שם – מרגיע, שומר ומגונן על אנשים שהוא אפילו לא מכיר.
בגבורה עילאית הוא הציל את חייהם של אנשים שלא הכיר, כשהשליך החוצה בידיים חשופות 10 רימונים, עד שהרימון ה-11 הכריע אותו.
השבוע אמא שלו חשפה דבר מדהים – את שני הרימונים האחרונים הוא השליך לאחר שכבר נפצע ואיבד את אחת מידיו.
נדמה שמאז שמשון הגיבור לא נראתה גבורה יהודית כזו. בלתי נתפסת, מעוררת השראה, עוצמתית. גבורה שתסופר לדורות.
בהתחלה הגיעו העדויות, אחריהן הסרטונים. ברגעים שבהם הנטייה האנושית היא להשתתק, להשתנק, לקפוא או לברוח – ענר עמד שם ונלחם. הציב את גופו בין שוהי המיגונית למחבלים, ולא עצר עד הפיצוץ האחרון.
במותו, הפך ענר שפירא ז"ל לאחד מגיבורי מלחמות ישראל.
הילד שגדל והתחנך בבית הספר הימלפרב בירושלים – הציל חיים והפך לסמל של גבורה והשראה.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
רוצים להישאר מעודכנים?
האבדות הקשות שספג תיכון הימלפרב:
תגובות