קיבוץ רמת רחל המשגשג, הנמצא במרחק של דקות נסיעה אחדות משכונת ארנונה, מהווה שמורת טבע הגובלת בירושלים. כביש קצר מחבר אותו כיום אל דרך חברון, ואין צורך לעבור את כל שכונת תלפיות כדי ליהנות מאירוח או מסיור באווירה כפרית-קיבוצית. מתחם הקיבוץ כולו טובל בצמחייה ירוקה אל מול נוף הררי, עם מראה פנורמי של כל סביבתו – ירושלים, בית לחם, בית ג'אלה, ההרודיון ומדבר יהודה. בקיבוץ יש פעילויות ואטרקציות לכל המשפחה: מלון, מרכז כינוסים, מרכז ספורט ובריכה, אתר ארכיאולוגי בעל חשיבות היסטורית וגידולים מגוונים של חקלאות אורגנית.
מקיבוץ חלוצי לאתר ארכיאולוגי בעל חשיבות לאומית
הקיבוץ הוקם בשנת 1926 על ידי חברי גדוד העבודה, שבנו את שכונת רחביה ורכשו 85 דונם של אדמת טרשים סמוך לגבעה מבודדת מדרום לשכונת תלפיות. היה זה הקיבוץ העירוני הראשון מסוגו בארץ, והמייסדים לא ידעו כי גבעה זו שימשה מרכז שלטוני וארמון בממלכת יהודה הקדומה. בעת הקמת מאגר מים בראש הגבעה התגלו שרידי חומות וקירות, ובעבודות ההצלה החל בשנת 1954 הארכיאולוג יוחנן אהרוני.
אחת מ-13 אבנים כאלו שהתגלו באתר הארכיאולוגי הסמוך לקיבוץ (צילום: אדם אקרמן)
בחפירות יסודיות יותר שניהל פרופ' עודד ליפשיץ בין השנים 2004–2009, התברר כי במקום עמד במשך מאות שנים, בתקופת יהודה, מבצר-ארמון שאליו הגיעו נציגי אשור ובבל ואספו מיסים. בתקופה הפרסית התרחב המקום ונוספו לו גנים מפוארים. בשטח החפירה התגלו חותמות עבריות רבות על קנקנים, נרות שמן, קערות וקדרות איכותיות מתקופת המלוכה.
הממצא המרשים ביותר הוא הכותרות לעמודים שתמכו במבצר-הארמון. הן נקראות פרוטו-איאוליות ומכונות "כותרות תימורה" – קישוט גילוף בתבנית עלי תמר, הנזכר במלכים א', ז', ט"ז. מדובר באבנים גדולות ומסותתות שבצידן דגם של שתי קשתות היוצאות ממרכז האבן. הכותרת מעוצבת בצורת עץ תמר מסוגנן עם שתי ספירלות תלתליות. כותרת פרוטו-איאולית היא עיטור אדריכלי שאפיין מבני שלטון בממלכות ישראל ויהודה בימי הבית הראשון, והיא הופיעה בראשי עמודים שהיו חלק מארמונות וממצודות מלכותיות. אתר רמת רחל העתיק חדל להתקיים בשנת 70 לספירה, בעקבות המרד הגדול ברומאים.
פסל שלושת עצי הזית בסמוך לקיבוץ (צילום: אדם אקרמן)
פעמיים חרב, פעמיים קם לתחייה
בסמוך לגבעה הנישאה, בעלת ההיסטוריה בת 2,500 השנים, על דרך אפרתה הקדומה בין ירושלים לחברון, קם קיבוץ רמת רחל המודרני.
הקיבוץ בן ה־100 עמד פעמיים בפני סכנת חורבן מוחלט. לראשונה בשנת 1929, במאורעות תרפ"ט, כאשר הותקף על ידי ערבים כפריים. הפורעים החריבו אותו עד היסוד, וחבריו נסוגו לשכונת תלפיות. בהדרגה שבו חברי הקיבוץ למקום והקימו הפעם בתי אבן, ובהם "המבצר", המשמש כיום חלק מהמלון.
בפעם השנייה נפגע הקיבוץ עם פרוץ מלחמת העצמאות. רמת רחל הייתה לעמדת מגן על ירושלים. כוחות מצריים וירדניים חדרו למקום וכבשו חלק ניכר מהקיבוץ, מלבד בניין "המבצר". לאחר שבוע של קרבות קשים, שבמהלכם עבר הקיבוץ מיד ליד, הצליחה תגבורת פלמ"ח להגיע ולהדוף את האויב.
תריסר מחברי הקיבוץ נהרגו בקרבות הקשים – מתוך 35 הרוגים שהיו לכוחות ההגנה – וכ־40 נפצעו מתוך 84 פצועים. בשנת 1951 הוקם הקיבוץ מחדש ושוקם. במשך שנים רבות נותרו על "המבצר" סימני הקרבות והירי.
פסל רחל אמנו (צילום: אדם אקרמן)
שרידי התעלות שנחפרו להגנה ולקשר ניתנים עד היום לצפייה בקצה הפארק הארכיאולוגי. כמו כן, מעניין לראות סליק תת קרקעי גדול הנמצא מתחת לבניין המרכזי, בדרך אל חדר האוכל, שנבנה בתקופת המנדט. במקום הוטמנו כלי נשק רבים. ב"שבת השחורה" (29 ביוני 1946) חיפשו הבריטים במשך 18 שעות במקום, אך לא גילו את הסליק. הפתח אליו הוסתר באמצעות מיטת תינוק שהוצבה מעליו.
עד מלחמת ששת הימים היה הקיבוץ מוקף משלושה עבריו במוצבים ירדניים. הקשר שלו לירושלים עבר דרך שכונת תלפיות. בספטמבר 1956 התקיים באתר ההיסטורי שלצידו כנס ארכיאולוגים. לפתע נפתחה אש ממוצב ירדני שהיה על גבעה סמוכה למנזר מר אליאס. ארבעה מהמשתתפים נהרגו ו־16 נפצעו. הירדנים טענו כי חייל אחד "השתגע" ופתח באש, אך בדיקת סימני הפגיעות הראתה כי הירי בוצע ממספר מקלעים.
רוצים להישאר מעודכנים?
קיבוץ משגשג, חקלאות אורגנית ונוף עוצר נשימה
הרחקת הגבול לאחר מלחמת ששת הימים הביאה בהדרגה לתנופת פיתוח הנמשכת עד היום. קרבתו של המקום לירושלים הפכה ליתרון ולמנוף להצלחה, והקיבוץ היה לאחד המצליחים והיציבים בארץ.
רמת רחל כיום היא פינת רוגע וגן עדן בזעיר אנפין. כ־450 חברים מתגוררים במקום ונהנים משגשוג כלכלי וממבקרים רבים. המקום הוא עדיין קיבוץ שיתופי ולא עבר הפרטה. החברים החפצים בכך סועדים בחדר האוכל בצהריים ובערב. ההכנסות נכנסות לקופה אחת, ורוב חברי המקום עובדים בענפי המשק השונים ומקיימים אורח חיים שיתופי ומערכת חינוך ערכית ביותר לילדיהם.
3 מטע עצי הדובדבן בקיבוץ רמת רחל (צילום: אדם אקרמן)
הקיבוץ עומד להתרחב ומקים כעת יחידות דיור לזוגות צעירים, כך שאוכלוסייתו תגיע בתוך שנתיים לכ־650 נפש. סיפור התקומה של הקיבוץ מהרס מוחלט מצדיק את מילותיו של הנביא ירמיהו – "ושבו בנים לגבולם" – החקוקות על פסל רחל אמנו, שעל שמה נקרא הקיבוץ, ונמצא ברחבת הכניסה למלון. רחל נקברה, לפי המסורת, בדרך העוברת למרגלות המקום, סמוך לבית לחם. הפסל, שיצר דוד פולוס, שעלה ארצה בעלייה השלישית, מציג דמות אישה המגוננת על ילדיה ואוחזת בלפיד בוער.
פסל נוסף שהפך לסמל של רמת רחל, פרי יצירתו של האמן רן מורין, נכדו של אחד ממייסדי הקיבוץ, הוא פסל שלושת עצי הזית המקדם את פני הבאים למקום. הפסל מורכב משלושה עמודים המתנשאים לגובה של 15 מטר, שצמרותיהם משתרגות זו בזו, ואילו שורשיהם מקבלים מים ודישון ממערכת השקיה הנמצאת בתוך העמודים. סביב הפסל נטועים כ־200 עצי זית המסודרים בשורות ופונים לארבע רוחות השמיים, ושלושה שבילים מרכזיים מובילים לעמודי הזית.
רן מורין יצר גם פיסול סביבתי בפארק הארכיאולוגי וכן מצפה שממנו נשקף נוף עוצר נשימה של ירושלים. המצפה בנוי מאבנים מסותתות המקיפות עץ אלון, לזכרו של החייל יאיר אנגל, בן הדור השלישי בקיבוץ, שנהרג בשנת 1996 באסון השייטת.
גאוותו של הקיבוץ היא בשיטות החקלאיות הייחודיות ובמטעי הגידולים האורגניים. מטע הדובדבנים הוא מהגדולים מסוגו בארץ ומשתרע על שטח של כ־100 דונם. גדלים בו עשרה זני דובדבנים איכותיים, ובחודש מרץ ניתן ליהנות מהמראה הנהדר של פריחת הדובדבן. המטעים מספקים כ־30 טון דובדבנים בשנה.
הקטיף העצמי של הדובדבנים מושך למקום בעונה משפחות ותיירים רבים. ניתן לסייר גם במטעי הנקטרינה, במתחם ירקות אורגני, בגינת תבלינים ובמטעי שיחי הפטל, הכוללים קטיף בעונה, וכן להשתתף במסיק זיתים. הקיבוץ חידש לאחרונה גם את גידול התותים.
החקלאות מתבססת על 15 חממות חסה הידרופוניות – גידול על מים ללא אדמה – ועל אפונת שלג, סוג של אפונה בעלת תרמילים שטוחים הנאכלת בשלמותם, מבושלים או חיים, יחד עם הזרעים. פרחיה לבנים ומכאן שמה. במקום מתקיימים גם סיורים להכרת כוורות הדבש, המייצרות כחצי טון דבש מדי שנה.
כדאי ליהנות גם מהסדנאות המתקיימות בחווה האקולוגית-טיפולית, המשמשת בית חינוכי בנושאי אקולוגיה ושמירה על הסביבה, ומאפשרת היכרות עם חיות משק ובית שונות. החווה הוקמה לזכרו של בן קיבוץ נוסף, אייל יואל, שנהרג בשנת 2002 במבצע חומת מגן. בשעות היום שוהים בה ילדים עם צרכים מיוחדים, הנהנים ממגוון פעילויות. בתיאום מראש מגיעות אליה גם קבוצות נוער ומבוגרים להשתתפות בהפעלות שונות.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"
תגובות