בשנת 1996 הוקם במבנה תעשייתי צנוע של מספר צריפים מפעל 'פתיל התכלת'. הוא הוקם בכניסה לכפר אדומים, מרחק נסיעה קצרה מירושלים. זהו המקום הראשון בתחומו בעולם, שבו משתמשים בתכלת התנ"כית לצביעת טליתות וציציות מבלוטת צבע של חילזון. צבע התכלת האורגינלי והיוקרתי שנעלם ליותר מ-1,300 שנה, שב בזכות המפעל להיות לאחד מסמלי שיבת היהודים לארצם.
באחרונה, לקראת שנת ה-30 להקמת המפעל, הושלמה הקמתו של בניין מרווח דו-קומתי, במקום הצריפים המיושנים, והמבנה, שמשמש גם כמרכז מבקרים, נחנך בטקס מרשים.
קונכיית חילזון ארגמון קהה קוצים (צילום: אדם אקרמן)
החילזון ממנו מופק הצבע נקרא ארגמן קהה-קוצים (מורקס טרונקולס). אולם מאחר והוא מוגן בישראל, הוקם מפעל בת בקרואטיה – שם דייגים שולים את החילזונות, שולפים את בלוטת הצבע, מייבשים, טוחנים אותה לאבקה, ומטיסים ארצה במכלי פלסטיק למפעל.
במפעל מועסקים עובדים בודדים המיומנים בהפיכת אבקת בלוטות הצבע, שצבען סגול לתכלת. זאת נעשה בעזרת תמיסה מיוחדת והשריית הצמר בה. לאחר ייבושו בשמש, הופך צבעו לתכלת.
הצריפים נראו כמו בית מלאכה עם שורה של נולים, מכונות טוויה, יורות גדולות מלאות בצבע ואגודות צמר הספוגות בתכלת ותלויות על וווים ליבוש. המבקרים נדחסו באחד הצריפים, קבלו הסברים וראו סרטון על הפקת התכלת מימי קדם, ואף צפו באקווריום בו נעו באיטיות מספר חילזונות הארגמן. החפצים בכך אף רכשו סטים של טליתות.
במבנה המרווח החדש ניתן לנוע בנוחות, לצפות בתהליך ההפקה ולקבל העשרה משלל המוצגים במקום. ביניהם נמצא דגם המשחזר את המפעל שהיה בימי קדם בחוף דור, ומציג תערוכת מטבעות רומיות שטבוע בהן חילזון התכלת, ולבסוף, כאמור, גם ניתן לרכוש סט של טלית התכלת. על חזית הבניין מוצג השלט "המרכז החינוכי של פתיל התכלת".
מפעל פתיל התכלת (צילום: אדם אקרמן)
***
בראשית הקמתו של המפעל יצרו כ- 300 פתילי תכלת לשנה, בשנת 2019 הגיע הייצור ל- 2,000 פתילים לחודש ובשנת 2024 התקרב היצור ל-4,000 פתילים לחודש. מידי שנה נמכרים עשרות אלפי סטים – ב-2015 נמכרו למעלה מ-20,000 וכיום קרוב למעלה מ-30,000 סטים לשנה. מכירת הטלית עם ציצי התכלת השזורים בחוטים לבנים מצמר, חוצה מגזרים וזרמים של כל הציבור היהודי הדתי. (גם רבניות רפורמיות רוכשות טליתות). כך לאחר כ-1,300 שנה יכול שוב יהודי שומר מצוות, להתהדר בטלית שציציותיה עשויות מתכלת ולקיים את המצווה: "ועשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם לדורתם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו: לח).
המפעל הוא עמותה ללא רווח שהוקמה ב-1996, ומטרתה היא שיותר ויותר יהודים תהיה ברשותם טלית התכלת, והרווח חוזר למטרות חינוך ומחקר בתחום התכלת.
הכניסה למרכז המבקרים במפעל 'פתיל התכלת' (צילום: באדיבות ד"ר ברוך סטרמן – ממייסדי 'פתיל התכלת')
***
תערוכת "אל עומק התכלת", שהתקיימה ב-2018 במוזיאון ארצות המקרא, הבליטה את הקסם של התכלת והארגמן, צבעי יוקרה שבהם התהדרו מלכים ובני אצולה. בעולם הרומי נחשב הארגמן (סגול) לצבע היוקרתי ביותר. בעוד במקורות היהודים התכלת נחשבה לקדושה ופתיל התכלת נועד להזכיר את שמירת המצוות. הארגמן והתכלת שימשו לבגדי הכהן הגדול, אך חשיבותה של התכלת עלתה על הארגמן ונאמר על אפודו "כליל תכלת" (שמות כח: לא). כמו כן חלק מיריעות המשכן והפרוכת שלו נצבעו אף הן בצבע הארגמן
לאחר שהרומאים החריבו את בית המקדש, אסרו הקיסרים הרומים על היהודים ללבוד בגדי תכלת. היהודים הפסיקו לקיים את מצוות פתיל התכלת והסתפקו בחלופות סינטטיות. שרידי בתי המלאכה שבהם הפיקו את התכלת מהחילזון, פזורים עד היום בחלקו הצפוני של הים התיכון. לאורך חופי ארץ ישראל – מצידון ועד תל כברי, עכו, תל דור, תל שקמונה ואפולוניה. בכל האתרים הללו ניתן לראות קונכיות שבורות וכלי חרס המכילים עדיין עקבות של הצבעים סגול וכחול. בתי צביעה אלו נהרסו סופית על ידי הכובשים הערבים במאות ה-7 וה-8 שלא התחשבו בערכם הכלכלי (שהיה שווה זהב).
רוצים להישאר מעודכנים?
בתערוכה במוזיאון המקרא, הוצגו אריגי תכלת וארגמן בני 2,000 שנה, שהתגלו במערות מדבר יהודה ובמצדה, כי הצבע הטבעי אינו מאבד מזוהרו ואינו דוהה במרוצת השנים. כ-1,300 שנה חלפו מאז הכיבוש הערבי את הארץ ב-638 לספירה, והיה קשה להתחקות אחר החילזון שממנו הופקה התכלת. בתלמוד הוגדר חילזון ימי מסוים, אך הסימנים שנתנו בתיאורו לא היו מדויקים. התלמוד וחז"ל דרשו להפיק את צבע התכלת רק ממנו, והוא נחשב לכשר – מבחינה הלכתית עבור צביעת חוטי הצמר של הציצית.
המאמץ לזיהוי החילזון בעת החדשה, החל עם עבודת הדוקטורט שהגיש ב-1936 הרב יצחק אייזק הרצוג לאוניברסיטת לונדון. הרצוג, שהיה לרב האשכנזי של ארץ ישראל ב-1936 ורב הראשי של מדינת ישראל, היה מודע לקביעתו של רש"י: "כל המקיים מצוות ציצית כאילו הקביל פני שכינה". הוא הקדיש את עבודת הדוקטורט (בגיל 25) לחקר הצביעה בארגמן ובתכלת בארץ ישראל הקדומה. בהסתמכו על מחקרים ביולוגים וכימים שנעשו עד שנת כתיבת הדוקטורט, הרצוג התלבט קשות בין חילזון המורקס לבין חילזון אחר (שצבעו כחול) – ינטינה (סגולית). הצבע שהופק ממורקס היה סגול והוא לא ידע מה שידעו הקדמונים, שחשיפה לאור הופכת אותו לתכלת. לכן צידד לבסוף בינטינה. בכך טעה, כי מחקרים מודרניים הראו כי צמר שניצבע מינטינה דוהה כעבור מספר חודשים. זאת בעוד שהצבע המופק מהמורקס, אם חושפים אותו בזמן תהליך הצביעה לקרני השמש, צובע את הצבע לצמיתות.
מפעל פתיל התכלת (צילום: אדם אקרמן)
יחד עם זאת, עבודתו של הרב הרצוג נחשבת ליסודית ומקיפה, וניסויים שנעשו רק 75 שנה לאחר פרסום הדוקטורט שלו, הביאו לפריצת הדרך בזיהוי החילזון. בהדרגה ולאור מחקרים מודרניים, הפכה הקביעה בקרב חוקרי התכלת כי מדובר בארגמון כהה קוצים, שהימצאותם של חלזונות רבים מסוג זה, לאורך חופיה של ישראל ושל מדינות שכנות, היתה בשימוש במפעלים קדומים, (כמו זה שבדור). פיסות אריגים מימי בית שני שנתגלו במצדה ובמערות מדבר יהודה הראו שמקור הצבע שבהן נצבעו מחילזון כהה קוצים. תרומה רבה לזיהוי החילזון כארגמון התכלת הקדום העניקו במחקריהם הכימאי ישראל זידרמן ופרפ' אהוד שפניר אקולוג ימי.
העובדה שהחשיפה לאור נחוצה לתהליך הפיכת הסגול לתכלת נתגלתה במקריות ב-1985 על ידי שני מדענים ישראלים – אהוד שפניר ואוטו אוסנר. מאחר שריחה של בלוטת צבע החילזון הסגולה הוא דוחה, הם השאירו אותה בתמיסה על אדן החלון במעבדה. למחרת, כאשר חזרו וטבלו צמר בתמיסה שיצרו, הוא הפך להפתעתם לתכלת. כעבור שנתיים יצרו שלושה חברים עלים מארה"ב, שומרי מסורת, את "אגודת פתיל התכלת": ד"ר ברוך סטרמן (פיסיקאי), אורי גרינספן (רופא שיניים) ויואל גוברמן (חוקר תכלת). הם התחברו לרב אליהו טבנר שעלה מרוסיה והיה הראשון שהצליח מכמות קטנה שהפיק מבלוטות הצבע של הארגמון ליצר סט של ציציות תכלת עבור עצמו.
בשנת 1987 כל החבורה נסעה לחוף עכו ושלושה מהם שידעו לצלול, שלו מהים הסוער כ-300 קונכיות חילזון ארגמון כהה קוצים. הרב טבנר הצליח ליצור מהם סטים של ציציות התכלת המקראי עבור חבריו. הם פנו לנשיא חיים הרצוג, בנו של אייזיק, שהצליח להשיג עבורם אישור מהחברה להגנת הטבע לשליית עוד 1000 חלזונות לצרכי ניסויים. כאשר האגודה חתמה על הסכם עם קבוצת דייגים קרואטים, החל המפעל שהוקם ליד כפר אדומים לקבל אספקה סדירה שנתית של כמות אבקה, הנוצרת מכתישת כ-400 אלף בלוטות צבע.
כ-30 שנה לאחר הקמת המפעל, גאים המייסדים להראות את הפתילים הראשונים הקשורים לטלית שהם עוטים – שצבעם לא הועם. משפחת הרצוג לדורותיה מלווה את המאמץ להחיות את המסורת העתיקה – שצבע התכלת יעמוד לרשותו של כל יהודי החפץ בכך. נכדו של הרב הרצוג, יצחק הרצוג – כיום נשיא המדינה, השתתף ב-2018 בטקס פתיחת תערוכת "אל עמק התכלת".
דגל ההסתדרות הציונית, שהיה לדגלה של מדינת ישראל, מקורו בטלית בעלת פתילי התכלת. חידוש תעשיית התכלת העתיקה הוא שחזור מרכיב חשוב, מעברו של העם היהודי בארץ ישראל. התכלת שנעלמה ליותר מאלף שנה שבה להיות סמל לחזרת היהודים לארצם, כפי שמסכם ד"ר ברוך סטרמן: "פתיל התכלת – הוא החוט המקשר בין העבר, ההווה והעתיד של העם היהודי".
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
קלבסה
ומה שטרם פורסם
גורמי ה***** במחלקה היהודית וכיו"ב מגדירים את נוער הגבעות -אנשי ימין -דתיים וחרדים המקפידים כי חוטי הציציון יבצבצו בקביעות אל מחוץ לבגדיהם בכינוי …. ,,חוט'ים"