עשור של יצירה, ניסויים אמנותיים, שיתופי פעולה בלתי צפויים ועשרות אלפי מבקרים מגיע לשיאו באירוע חגיגי אחד: "המפעל", מרכז התרבות והאמנות הירושלמי שפועל בבית סרפין־לורנצו מהמאה ה־19, יחגוג ביום חמישי, 13 באוגוסט, עשר שנים לפתיחת שעריו.
לרגל ציון העשור, המקום יהפוך שוב למעין "קנבס ריק" ליצירה, עם עשרות עבודות חדשות, מיצבים, חידוש יצירות מהעבר, מופע מוזיקלי והפקת מקור חד־פעמית בשיתוף תזמורת "ארמון בזמן" ומקהלת "גיא בן הינום".
האירוע יתקיים בשעה 20:00 במפעל, ברחוב המערבים 3 בירושלים. האוצר הוא טל הרדה והניהול האמנותי של דורון גליה־קינד.
חוזרים לרגע שבו הכול התחיל
אחת המחוות המרכזיות באירוע תהיה חזרתה של מקהלת "גיא בן הינום", שחנכה את המפעל לפני עשור במופע אקספרימנטלי שנבנה במיוחד עבור חללי המקום. הפעם היא תחבור לתזמורת "ארמון בזמן" ולמוזיקה קלאסית אינסטרומנטלית במסגרת הפקת מקור מיוחדת.
גם היצירות שנולדו בראשית דרכו של המפעל יחזרו לבמה. מידד אליהו, שהיה ממקימי המקום ויצר את התקרה האייקונית שלו, יוסיף לה שכבה חדשה, בעוד האמן מקס אפשטיין יחדש את "ישיבת צוות" – פסל שהוצג לראשונה לפני תשע שנים ומתאר את מייסדי המפעל כשהם יושבים בישיבת צוות.
לצד אלה יוצגו שורה של עבודות ומיצבים חדשים שנוצרו במיוחד לציון העשור.
המפעל (צילום: איתמר גינצבורג)
מהשבלולים המוארים ועד 100 מטוסים
בין העבודות שיוצגו ניתן למצוא מיצג בין־דורי של קבוצת "סורגות את הזמן", נשים מבוגרות שסרגו במאהל החטופים שטיח ענק, יחד עם "מועדון הקרושה" – קבוצת צעירות בשנות ה־20 לחייהן שנפגשת מדי שבוע במפעל לסריגה משותפת.
רותם לוי ועדן דולב ייצרו ברחבת המבואה שובל של שבלולים מוארים, שמבקש להפנות את תשומת הלב דווקא לדברים הקטנים שנוטים להיעלם מהעין.
האמן ירון שטיינברג יציב בחלל המבואה יותר מ־100 מטוסים העשויים מחומרים ממוחזרים. היצירה מבקשת, לדבריו, לנכס מחדש את המטוס כסמל לתנועה, חופש ושלום – בניגוד למציאות המתחוללת מחוץ לחלל.
גם רועי כרמלי ונעם בר יציגו קונסטרוקציה חדשה ומדומיינת, שבמסגרתה הופכים צינורות מאמצעי פונקציונלי ליצירת אמנות.
קבוצת Makegames JLM תחזיר לחיים את משחקי המחשב הירושלמיים, בניסיון להפוך את חוויית המשחק האינדיבידואלית של ימינו לחוויה קולקטיבית, ברוח משחקי המחשב של פעם.
במקביל ייחנך במפעל גם סטודיו אופנה חדש של עומר דושי וישי פלסנר.
המפעל (צילום: איתמר גינצבורג)
"הקנבס הריק" של ירושלים
דורון גליה־קינד, מנהל המפעל, אומר כי לאורך השנים ניסו רבים להגדיר את המקום בדרכים שונות. "לאורך השנים ניסו רבים להגדיר את המפעל כמקום המקדש את המופרך, כמוסד המוכיח שהבלתי אפשרי הוא אפשרי, או כמרחב המשתנה באופן תדיר", הוא אומר. "המפעל ממשיך לסרב להגדרה יחידה ונותר מרחב חופשי ופתוח, 'קנבס ריק' והזמנה קולקטיבית ליצור את הדבר הבא".
לדבריו, השינוי שעבר המקום במהלך העשור ניכר גם באופן שבו הקהל מתייחס אליו. "אם בתחילת הדרך נדרשנו להזמין אנשים לבוא ולחלום יחד", אומר גליה־קינד, "הרי שכיום הוא צומת תרבותי וקהילתי, בו רעיונות נפגשים כדי לדמיין עתיד משותף דרך יצירה".
מבנה נטוש שהפך למוסד תרבות ירושלמי
"המפעל" פועל בבית סרפין־לורנצו, מבנה ירושלמי מהמאה ה־19 שננטש במהלך השנים והתגלה מחדש בשנת 2015 על ידי קבוצת אמנים ירושלמית.
באמצעות מחקר, שימור יצירתי ושיתוף פעולה הפך המבנה למרכז תרבות חי, שמשתנה ומתפתח ללא הרף. מאז הקמתו מוסיפים אליו קבוצת המייסדים ומאות יוצרים שכבות אמנותיות חדשות, תוך דיאלוג עם ההיסטוריה והאדריכלות של המבנה.
במהלך השנים הפך המקום לזירה למגוון רחב של פרויקטים, בהם ספינת פיראטים ענקית היוצאת לשוט ברחבי ירושלים מדי פורים, הכנס השנתי "תרבות בונה מקום" בשיתוף בצלאל, מסיבות סילבסטר, תוכנית "חילופי שפה", שבמסגרתה נפגשים מדי שבוע תושבים ממזרח וממערב ירושלים ללימודי עברית וערבית, וארוחת מחווה לנובי גוד בפרשנות ירושלמית.
כיום פועל במקום אקו־סיסטם תרבותי הכולל גלריה לתערוכות מתחלפות, תערוכת קבע השזורה במבנה, סטודיו שיתופי, חנות לעיצוב ואמנות ומרחבי עבודה ציבוריים.
לצדם פועל The Room, בר־קפה הפתוח מדי יום ומשמש נקודת מפגש לקהילות שונות, לצד תוכניות אמנותיות ומפגשי יצירה השתתפותיים.
במהלך עשור הצליח "המפעל" לבסס לעצמו מקום ייחודי בנוף הירושלמי – לא רק כחלל תצוגה, אלא כמרחב שבו המבנה, האמנות והקהילה משתנים יחד. כעת, עם חגיגות העשור, הוא מבקש לעשות את מה שעשה לאורך השנים: לא לסכם את עצמו, אלא לפתוח עוד דלת ליצירה הבאה.
חלי
יפה