בינואר האחרון ירושלים התעוררה לאסון שטלטל את המדינה: שני פעוטות מתו במשפחתון בלתי חוקי בשכונת רוממה, שפעל ללא רישיון, ללא הכשרה וללא כל פיקוח מצד הרשויות. האסון המטלטל הזה לא יכול להסתיים רק בחקירה פלילית נקודתית של המשפחתון הספציפי שבו התרחש. הוא צריך לגרום לכולנו לשאול שאלה רחבה, נוקבת ומדאיגה בהרבה: איך ייתכן שבירושלים, עיר הבירה של מדינת ישראל, רובם המוחלט של הפעוטות שוהים מדי יום במסגרות חינוכיות שאינן מפוקחות?
הבעיה המרכזית והראשונה היא המחסור הקיצוני במסגרות מוסדרות. בירושלים פועלים כיום כ-214 מעונות יום מפוקחים בלבד, נתון המציג יחס קשה של כשלושה מעונות בלבד לכל 1,000 ילדים בגילי לידה עד שלוש. המשמעות בשטח היא שרק כ-15 אחוז בלבד מכלל הפעוטות בעיר נמצאים במסגרת מפוקחת ובעלת רישיון.
לשם השוואה, שיעור הפעוטות השוהים במסגרות לא מפוקחות עומד על כ-53 אחוז בתל אביב, כ-50 אחוז בחיפה, כ-40 אחוז בבאר שבע ו-כ-34 אחוז בלבד בכפר סבא. לעומת ערים אלו, כאמור, כ-85 אחוז מהפעוטות בירושלים שוהים מדי יום במסגרות שאינן נתונות לשום פיקוח. גם בגזרת המסגרות המסובסדות, ירושלים משתרכת הרחק מאחור: בעיר יש רק 1.7 מעונות מסובסדים לכל 1,000 פעוטות, לעומת 3.2 בחיפה, 2.4 בתל אביב ו-5 מעונות בבאר שבע. לפי הנתונים שבידינו, רק כ-9,200 פעוטות בירושלים נמצאים כיום במעונות יום מסובסדים.
מה המשמעות האמיתית של המילה "מפוקחת"?
כשאין מספיק מסגרות מפוקחות, בטוחות ונגיש כלכלית, קשה לדבר על חופש בחירה אמיתי של ההורים. הורה יכול לרצות בכל ליבו את המסגרת הטובה והבטוחה ביותר עבור הילד שלו, אבל אם אין מקום פנוי או שהמחיר החודשי אינו אפשרי עבורו מבחינה כלכלית, הבחירה הצרכנית שלו מצטמצמת מאוד.
חשוב גם לזכור ולהדגיש מה המשמעות האמיתית של המילה "מפוקחת": פיקוח ורישוי אינם רק עניין בירוקרטי יבש או חותמת טכנית על דלת המעון. הם נועדו להבטיח רף של איכות חינוכית ובטיחותית – מחנכות ומטפלות שעברו הכשרה מקצועית, יחס תקין ומפוקח בין מספר אנשי הצוות למספר הפעוטות, תנאים פיזיים מתאימים, ונהלים ברורים של ליווי מקצועי. אלה אינם פרטים טכניים, זהו הבסיס לסביבה חינוכית מיטיבה בשנים שבהן ילדים מתפתחים בקצב המהיר ביותר בחייהם. כל פעוט בירושלים (ובכלל) זכאי לגדול במסגרת שמספקת לו לא רק ביטחון פיזי, אלא גם חינוך איכותי.
הפער הזה בולט עוד יותר בעיר שנמצאת בשנים האחרונות בתנופת בנייה וצמיחה חסרת תקדים. ירושלים ממשיכה להתרחב, שכונות ענק חדשות נבנות ומשפחות צעירות רבות צפויות להשתקע בעיר. לכן, כשמתכננים שכונה חדשה, חייבים לחשוב לא רק על מספר הדירות ומגדלי המגורים, אלא בראש ובראשונה על הילדים שיגדלו בתוכן. מעון יום מפוקח ומסובסד צריך להיות חלק בלתי נפרד מתשתית החובה של כל שכונה חדשה, בדיוק כמו גני ילדים ובתי ספר.
מתן שמאי (צילום: אלבום פרטי)
רוצים להישאר מעודכנים?
הנתון המדהים: העירייה לא יודעת היכן נמצאים 58 אלף פעוטות
אבל כאן עולה שאלה נוספת: מי בכלל מסתכל על התמונה המלאה? לפי הערכות של העירייה, בירושלים חיים כיום כ-72 עד 74 אלף פעוטות בגילי לידה עד שלוש. אולם, לגבי כ-58 אלף מהם אין לעירייה מידע אם הם שוהים בבית עם ההורים או במסגרת כלשהי, ואם כן, באיזו מסגרת מדובר. איך ניתן לתכנן מענים לילדי העיר בלי לדעת באילו מסגרות הם נמצאים כיום ומהם הצרכים האמיתיים בשטח? מיפוי מלא ומקיף של הפעוטות והמסגרות יאפשר לזהות את הפערים ולתכנן את המענים בהתאם לצרכים הספציפיים של כל שכונה ושכונה.
כאן נדרש שינוי שורשי באופן שבו העירייה מסתכלת על תחום הגיל הרך. כיום אין פורום עירוני קבוע שמחבר בין הגורמים השונים שעוסקים בתחום ומאפשר להסתכל על התמונה המלאה" המסגרות, המשפחות, המידע הסטטיסטי והתכנון העירוני. פורום כזה יכול לחבר בין הידע והניסיון של גורמי המקצוע וההורים, לזהות פערים ולבנות פתרונות ארוכי טווח.
לירושלים יש הזדמנות לעשות צעד משמעותי קדימה: להגדיל את היצע המסגרות המפוקחות והמסובסדות, למפות את הפעוטות והמסגרות בעיר, ולהקים פורום עירוני קבוע שיחבר בין הגורמים השונים ויבטיח שצורכי הגיל הרך יילקחו בחשבון בתכנון ובבנייה.
הטרגדיה ברוממה חייבת להדליק נורה אדומה. היא יכולה להיות הרגע שבו ירושלים תיתן לגיל הרך את המקום הראוי לו – בתכנון, בהשקעה ובשירותים העירוניים. זהו אינטרס משותף של העירייה, של ההורים ובעיקר של הילדים שלנו, שאינם יכולים להמתין.
- הכותב, מתן שמאי, הינו מנהל קהילות אקטיביסטיות בעמותת 121, המובילה את שותפות "בידיים טובות".
תגובות