מיכאל אוחנה הוא סיפור עצוב שכולם רוצים שיהיו לו סוף טוב, סגירת מעגל, תיקון. יש רק בעיה אחת: לא בטוח שזה אפשרי. בגיל 27 אוחנה נראה כמו שחקן בשלהי הקריירה, תחושה של יותר עבר מאשר עתיד. זה כמובן לא באשמתו, מדובר בסוג של טרגדיה ספורטיבית רוויית פציעות, אבל הנה השורה התחתונה: בית"ר לא יכולה להרשות לעצמה עכשיו לפתוח שוב בפרויקט שיקום.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
יש לבחון – האם אוחנה יכול מצדו לתרום לבית"ר המתקשה? אם אכן יוחלט ללכת על המהלך הזה, ייווצרו ציפיות, אבל אוחנה הוא שחקן בלי מספרים העונה, ובכלל, ניכר כי לא באמת חזר לעצמו. כואב לכתוב עליו את הדברים האלה: מדובר בדמות ירושלמית, שחקן שגדל כילד באגודות הספורט בעיר, המון כישרון. לראות את הכל מתבזבז בגלל פציעות, זה מחזה מחמיץ לב, אבל, איך להגיד, ובכן אלה החיים.
ונניח שבכל זאת יגיע, היכן בכלל אמור אוחנה לשחק – בקישור או בהתקפה? שחקני הבית שהתגלו באחרונה מעוררים גאווה ושופכים אור חיובי על העתיד. קשרים כגון מירון טל, עדי יונה וליאון מזרחי צריכים לקבל כמה שיותר הזדמנויות. ולכן, הקישור תפוס. ומנגד, בחוד, לא בטוח שאוחנה הוא השחקן שבית"ר צריכה – הרי תהיה ממנו ציפייה לתפוקה והפציעה שלו כבר לא תעניין איש. כוונות טובות לא יספיקו, אלא יידרשו מספרים: ספק אם זה מה שיתאים לבית"ר הלחוצה וספק אם זה מה שיתאים לאוחנה עצמו.
ועדיין, אחרי הכל, אולי יש כאן בכל זאת הזדמנות למהלך: אם בית"ר תוכל להחתים את אוחנה על חוזה ארוך טווח בתוספת אופציית יציאה הגיונית, ייתכן שזה כדאי. כך בעצם תשכיל בית"ר לבטח את עצמה – מצד אחד לתת הזדמנות ואף לצרף את אוחנה כחלק מתהליך בנייה ארוך טווח, ומהצד השני הקופה תהיה מוגנת בזכות אופציית יציאה שתמנע חובות נוספים במקרה של פרידה.
זה הדיל – לערוך ניסוי ולהישאר עם תעודת ביטוח. אם הכל יהיה מקובל על אוחנה, שווה לבדוק את הכיוון. כי זה מה שאוחנה הפך להיות כיום למרבה הצער: חידה שבית"ר לא אמורה להמר עליה.
