אחרי שהשלימה ניצחון גדול (ושלישי העונה) על מכבי תל אביב – הפועל ירושלים עם הראש בפיינל פור במלאגה, ולא כביטוי. בטור הקודם שכתבתי, שפירט קצת את סגנון המשחק של טנריפה והרחיב על שחקני המפתח של היריבה הספרדית – הבנו שמדובר ביריבה מורכבת. וליריבה כזו, דרושים פתרונות טקטיים שונים, מגוונים ומיוחדים. לא פעם העונה, הוכיחה הפועל ירושלים שהיא מסוגלת להתמודד גם עם קבוצות כאלה. אבל כמו שדואג קואץ' דז'יקיץ' להזכיר בכל ראיון מאז ההגרלה – טנריפה זה סיפור אחר. רמה אחרת. אז מה בכל זאת צריכה לעשות הפועל ירושלים כדי לקחת את הכרטיס הנכסף לגמר ה-BCL? ננסה לעשות סדר.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
.
רוצים להישאר מעודכנים?
לחץ זה שם המשחק: מלבד המשחק הפיק&רול, שגם הוא מאוד דומיננטי בשיטת ההתקפה של טנריפה, הרבה מאוד מהאלמנטים ההתקפיים של הספרדים – קורים מסביב לכדור. בין אם זה יציאות מחסימה של סאסו סאלין ובין אם זה חסימות שנועדו לפנות את הסנטר גיורגי שרמדיני לעמדת פוסט אפ נוחה – מדובר במהלכים שדורשים המון עבודה, לא איפה שהכדור נמצא. מהלכים כאלה קשים להגנה ולכן המפתח כדי לעצור אותם הוא מה שהפועל ירושלים כל כך טוב במשך כל העונה – לחץ על הכדור. אם מוביל הכדור יגיע מותש להתקפה ובחוסר זמן על שעון הזריקות – אילו מהלכים ארוכים ללא הכדור יוכלו להספיק להתרחש? אילו נתיבי מסירה פנויים ונוחים יהיו לו? בדיוק.
הגנה אישית בצבע: טנריפה קבוצה מלאת קלעים. זה כשלעצמו, לא כל כך מדאיג והפועל ירושלים התמודדה עם משימות קשות הרבה יותר מאלו. המפתח בהתקפה של טנריפה, הוא השילוב בין הקליעה של הקו האחורי לדומיננטיות של הקו הקדמי. הגודל והמאסיביות של שרמדיני ופראן גוארה, צמד הגבוהים של הקבוצה הספרדית, מכריחים כל קבוצה לעזור בתוך הצבע, לכווץ את ההגנה ולהפקיר את קו השלוש. בדיוק את הדברים הללו – טנריפה יודעים להעניש. הקבוצה מהבירה תצטרך יכולת הגנה אישית טובה מהשחקנים הגבוהים שלה כדי להמעיט את הצורך בעזרה מכיוונים אחרים. הנקינס, שגב ומייריס יצטרכו להיות במיטבם.
קצב משחק מהיר? הפועל ירושלים = קצב משחק איטי. קצב משחק איטי = הפועל ירושלים. המשוואה הזאת ברורה לכל מי שצפה בקבוצה האדומה מתחילת השנה. הנחת יסוד. אם כך, למה שדווקא בחצי גמר הפיינל פור תשנה הפועל את השיטה שלה? אז שתי סיבות. ראשית, הסכנה העיקרית הניצבת בצד השני היא סנטר בעל רגליים כבדות ואיטיות מורגשת. קצב משחק מהיר, יכול לשחק לטובת הירושלמים ולהוציא אותו מכלל יעילות. בנוסף, ירושלים, שלפחות מבחינתה באה כאנדרדוג, שואפת לשנות. להפתיע. לטרוף את הקלפים.
מה שבטוח, אלכסנדר דז'יקיץ' לא צריך את טור המפתחות שלי כדי לדעת מה הקבוצה שלו צריכה לעשות. בראיונות שאחרי משחקים דואג קואץ' דז'יקיץ' להבהיר שהוא יודע בדיוק איך הוא רוצה לשחק כדורסל. הוא גם מביע דאגה, מוצדקת, שהקבוצה שלו לא מבצעת את זה עד הסוף. מול א.א.ק אתונה זה הספיק, מול מכבי תל אביב זה הספיק. מול טנריפה? בחצי גמר הפיינל פור? לא בטוח בכלל
