הכירו את משפחת מיסקין
כמו הרבה בני זוג שהם רופאים, גם ד"ר יאן וד"ר חגית מיסקין הכירו בבית הספר לרפואה. הוא – מומחה ברפואת המשפחה והזיהומולוג הראשי בכללית מחוז ירושלים וראש החוג לרפואת המשפחה באוניברסיטה העברית; היא – רופאת ילדים, מומחית בהמטואונקולוגיה של הילד ומנהלת מחלקת המטואונקולוגיה ילדים במרכז הרפואי סורוקה מקבוצת כללית.
לבני הזוג מיסקין ארבעה ילדים, ובמקרה שלהם התפוח נפל הכי קרוב לעץ. בנם, יובל, לומד שנה רביעית בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב; בתם, אפרת, כבר סיימה את לימודי הרפואה, ובימים אלה עושה את צעדיה לקראת סוף ההתמחות במחלקה הפנימית בסורוקה. בתם, רננה, אמנם לא בחרה במקצוע הבריאות, אלא בעריכת דין, אך מכיוון שבמשפחת מיסקין הכל נשאר במשפחה, רננה משמשת יועצת משפטית במשרד הבריאות. מי שכנראה ישנה כיוון ולא יבחר במקצוע הרפואה, הוא הבן הצעיר, עידו, שסיים תואר ראשון ונמצא בשלב ההתלבטות לגבי התואר השני.
ד"ר מיסקין, איך משתלבת הרפואה עם חיי המשפחה? מדברים הרבה על עבודה בבית?
"אנחנו משתדלים שלא, כי גם אין כל כך חפיפה בין התחומים שכל אחד מאיתנו עוסק בהם, אם כי לפעמים אני שואל את אשתי איזושהי שאלה".
ד"ר מיסקין (67) עובד בכללית זה 37 שנה. עד לפני כשבע שנים שירת במילואים בחיל הרפואה כרופא גדודי, וכיום, הוא משמש ראש תחום מחלות זיהומיות בצה"ל, והוא מתנדב למילואים בערך פעם בשבוע. כמי שלוקח חלק פעיל במערך לשעת חירום של כללית במחוז, גם ד"ר מיסקין מצא את עצמו, מאז 7 באוקטובר הארור, עובד בעיקר מול התושבים שפונו לירושלים מהדרום והצפון, בדגש על מפונים בעלי צרכים מיוחדים.
ד"ר מיסקין סייע בהקמת מרפאות כללית בבתי המלון בהם שוהים המפונים, אם כי הוא מצטנע: "אני לא ממש הקמתי את המרפאות, אני הייתי רק הגורם המסייע והמקשר מול משרד הבריאות. עשו את זה רופאים מתנדבים, שעד היום ממשיכים להתנדב, והם ראויים למלוא ההערכה על כך. התפקיד שלי מתמקד בעבודה מול מפונים, בעלי צרכים מיוחדים, חלקם גם מרותקים לכיסא גלגלים. ריכזנו אותם במלונית מונגשת לחלוטין של 'יד שרה', שנקראת 'ירמיהו 33'. המרפאה עדיין פועלת ומנוהלת על ידי אחות, ורופאים מגיעים אליה כדי לתת ייעוץ. בפועל, בסיוע משרד הבריאות, שנרתם לכך, הקמנו שירות שהוא שם דבר ושלא נופל ברמתו מהשירות שקיבלו המפונים במרפאות האם שלהם, ואפילו למעלה מזה. כיום, יש לנו במחוז ירושלים כ-150 מטופלים עם צרכים מיוחדים, שזוכים לטיפול מצוין".
אין הרבה רופאי משפחה שההתמחות הנוספת שלהם היא מחלות זיהומיות, ולדברי ד"ר מיסקין, הממשק שבין שני התחומים הללו הוא רווח נקי של המטופלים, והוא מסביר: "רופא משפחה שהוא גם מומחה במחלות זיהומיות משמש גשר בין בית החולים, שבו מתאשפז החולה, לבין הקהילה. חולים רבים נאלצים, לעיתים, להישאר באשפוז ממושך בבית החולים, רק כדי להמשיך לקבל עירוי אנטיביוטיקה דרך הווריד. אנחנו מציעים לחולים, רק אם הם מסכימים, כמובן, להשתחרר מבית החולים ולקבל את הטיפול הזה בבית, בסביבה הטבעית שלהם, אנחנו לא כופים זאת עליהם, רק ממליצים. אנחנו מלמדים את בני המשפחה איך לחבר ולנתק את העירוי, רופא המשפחה מבצע את הבדיקות הנדרשות, וכיום, בשיטה הזו, אנחנו מטפלים בכ-20 חולים, שזה בערך מספר החולים הממוצע שיש במחלקה. אנחנו מאמינים שהפתרון הזה הוא מצוין גם למטופל שמתרחק מסביבה מלאת חיידקים עמידים וגם לבני המשפחה שלא צריכים להיטרטר לבית החולים כדי לסעוד את החולה".
אפרופו, מחלות זיהומית. השפעת כבר מאחורינו?
"ההיפך המוחלט, אנחנו רק עכשיו נכנסים לאירוע. אנחנו יודעים כעת על שפעת מסוג A שנכנסה לארץ ועלולה להיות מאוד מסוכנת. עד עכשיו ראינו יותר את הווירוס מסוג RSV, שזה וירוס בדרכי הנשימה שתוקף בעיקר תינוקות מאוד קטנים".
בימי מגפת הקורונה, היה ד"ר מיסקין חבר בצט"ם (הצוות לטיפול במגפות) של משרד הבריאות ולקח חלק פעיל בהחלטות חשובות הקשורות לטיפול בקהילה. הקורונה, שלדבריו, עדיין כאן, אף רשמה עלייה קלה בחודש האחרון, אולם עתה, בגלל השפעת, ייתכן שינוי במגמה. ההמלצות שלו הן, בכל אופן, חד משמעיות – להתחסן הן נגד השפעת והן נגד הקורונה.
ד"ר מיסקין: "חיסון הקורונה שניתן כעת הוא ייעודי לזן האומיקרון. ממש בימים אלה פורסמו תוצאות מחקר בארה"ב, לפיהן יעילותו המוכחת של החיסון היא כ-50 אחוז, שזו יעילות מצוינת. המשמעות של זה היא ש-50 אחוז ממקבלי החיסון לא יחלו בקורונה".
ויש עוד מחלה שמדירה שינה מעיניו של ד"ר מיסקין, והיא החצבת. "יש תופעה מאוד-מאוד מדאיגה של הורים שבוחרים לא לחסן את ילדיהם נגד חצבת. חצבת היא מחלה מאוד קשה עם שיעור תמותה של אחד לאלף, וכל מי שעוסק ברפואת משפחה וילדים או במניעה של מחלות, חייב להירתם לנושא. יש גל רציני של חצבת בחו"ל, והמחלה מיובאת גם לכאן. אם הורים לא יחסנו את ילדיהם, ניאלץ להתמודד עם מגפה בכל קנה מידה, וחבל, כי זה ניתן למניעה".
רוצים להישאר מעודכנים?
הכירו את משפחת גולדין
גם האחים ילנה גולדין וד"ר מיכאל גולדין נולדו לעולם הרפואה. אביהם, ד"ר יעקב גולדין, היה קרדיולוג ומנהל בית חולים בארץ הולדתם, בלארוס. אמם, ד"ר בלה גולדין, הייתה רופאה וטרינרית, אך לימים עשתה הסבה להוראה ולימדה ביולוגיה וכימיה.
"ההורים ציפו מאיתנו שנלך ללמוד רפואה", מספרת ילנה, "ובאמת, מיכאל פנה ללימודי רפואה. אני פניתי תחילה ללימודי הוראה, ורק כשעליתי לארץ, ב-1997, החלטתי לעשות הסבה ללימודי סיעוד, וככה, פחות או יותר, החלומות של ההורים התגשמו".
ילנה גולדין עובדת כאחות זה 20 שנה. היא בעלת תואר ראשון בהוראת כימיה וביולוגיה ובעלת תואר שני בסיעוד קליני מתקדם במסלול אונקולוגי. לאחר שסיימה קורס הסבת אקדמאים בהדסה, היא בחרה להיות אחות, בעיקר מכיוון שהיא רואה בעבודת הסיעוד מקצוע עם שליחות.
ילנה גולדין וד"ר מיכאל גולדין | צילום: דוברות כללית
את דרכה בכללית במחוז ירושלים החלה ילנה כאחות במרפאות משפחה וילדים, בהמשך קודמה ומונתה למנהלת הסיעוד במרכז בריאות האישה של כללית בשערי צדק, וכיום היא חובשת שני כובעים. בכובעה האחד היא אחות רכזת מדדי איכות והטמעת מערכות מידע בסיעוד בהנהלת המחוז, ובכובע השני שלה היא רכזת תחום נשים בסיעוד. במסגרת תפקידה זה, היא מכשירה אחיות לתפקיד מנהלות סיעוד על כל ההיבטים שלו, ונוסף על כך, מעבירה הרצאות באונקולוגיה ובגינקולוגיה.
כשפרצה מלחמת "חרבות ברזל", חבשה ילנה כובע שלישי, כאשר התנדבה לטפל בנשים ההרות שהגיעו למחוז. היא מספרת: "הן הגיעו למקום חדש, לא הכירו כאן כלום, הבלבול היה גדול. לכן, לכל מטופלת נתתי את הטלפון האישי שלי לכל מקרה שלא יהיה. מי שהייתה צריכה, למשל, אולטרסאונד, רופא תורן, סקירת מערכות או כל בדיקה אחרת, הייתה פונה אליי והייתי מפנה אותה לאן שצריך. הפעילות הזו נמשכה עד שפתחנו את המרפאות בבתי המלון, ששם כבר יש לנשים מענה מסודר או שהן פונות למרכז הרפואי הסמוך למלון שהן שוהות בו".
אחיה של ילנה, ד"ר מיכאל גולדין, הוא מומחה ברפואה פנימית ובגריאטריה בכללית מחוז ירושלים, ובמסגרת היחידה להמשך טיפול ומעקב (מערך אשפוז בית) הוא עורך ביקורים אצל קשישים בבתיהם או בבתי אבות ומעניק להם טיפול אישי.
אלא שהשושלת הרפואית של משפחת גולדין לא נעצרה בדור השני. כי גם בתו של ד"ר מיכאל גולדין, ד"ר מרינה גולדין-איסרליס (36), היא רופאה, שנמצאת בימים אלה על סף סיום ההתמחות שלה ברפואת המשפחה. ד"ר מרינה נשואה לד"ר רותם איסרליס שהוא רופא מרדים, וכן, גם הם נפגשו לראשונה בבית הספר לרפואה. לבני הזוג גולדין-איסרליס שני ילדים קטנים, בת 5 ובן שנתיים, והם כבר יודעים בדיוק מה הוריהם עושים בחיים. "הילדים רואים ומעריכים", אומרת ד"ר מרינה, "הם כל הזמן אומרים שאנחנו עוזרים לאנשים".
ד"ר מרינה גולדין-איסרליס וד"ר רותם איסרליס | צילום: באדיבות דוברות כללית
מדוע בחרת ברפואת משפחה?
"כי אני מאוד אוהבת את הקשר הבינאישי שנוצר עם המטופלים. כל מטופל מגיע עם סיפור אחר וכל מטופל הוא עולם ומלואו. אני מאוד נקשרת למטופלים שלי, ובכלל אני אוהבת את המקצוע".
אתם משפחה של רופאים. העבודה מגיעה איתכם הביתה?
"לעיתים, אנחנו כן מתייעצים האחד עם השני. אני לא פעם מתייעצת עם אבא שלי או עם בעלי, וגם ההיפך. הם מתייעצים איתי".
עוד אין לדעת לאיזה תחום יפנו ילדיהם של בני הזוג גולדין-איסרליס, כשהם יהיו גדולים, אבל אין ספק שאת עולם הרפואה הם סופגים כבר עכשיו. לאחרונה, התבקשו ההורים של ילדי הגן, שבו לומדת בתם, לערוך פעילות הקשורה למקצועם. בני הזוג גולדין-איסרליס ערכו פעילות של בית חולים לדובים.
היא מספרת: "הסברנו לילדים על גוף האדם ועל איך חיידקים עוברים מהאחד לשני. שמנו נצנצים על היד של הילד הראשון, ביקשנו ממנו שייתן יד לילד השני, מהילד השני ביקשנו שייתן יד לילד השלישי, וכך הלאה, והם ראו כיצד הנצנצים הגיעו מהילד הראשון עד לילד האחרון. כך הם הבינו את החשיבות שבשטיפת הידיים, כדי למנוע מחלות. הדרכנו אותם איך לצחצח שיניים כמו שצריך, ועשינו איתם עוד כל מיני פעילויות, ובאמת הם שיתפו פעולה, והיה מאוד נחמד".
ד"ר מרינה גולדין-איסרליס מעניקה שירותי רפואת משפחה במרפאת רגב של כללית בגבעה הצרפתית בירושלים. המלחמה ועונת החורף, היא אומרת, מורגשים היטב במרפאה: "עכשיו זו העונה של נגיף השפעת, דלקות ריאות, שיעול, מחלות ילדים ווירוסים בלי סוף. לכל אלה נוספה עכשיו השפעת המלחמה. מטופלים רבים מתלוננים בימים אלה על מצוקות, על מתח ועל חרדה, והם זקוקים לטיפול ולתשומת לב מיוחדת".
