דינה פלד, בת 80, מירושלים
מצב משפחתי: נשואה ואמא לשתי בנות וסבתא לשבעה נכדים.
הסיפור שלי: "נולדתי במחנה ריכוז לטרנזיציה באוקריאנה, בתאריך ה-18 בינואר 1942. הוריי הוגלו למחנה מויז'ניץ בסתיו 1941, הם הגיעו אליו כשאמא שלי הייתה בהיריון איתי. התנאים במחנה היו תנאים לא תנאים, ללא אוכל וללא חימום, אבל גדלתי. בעיקר כי אמא שלי הניקה אותי כל הזמן כשהיינו במחנה ועד ששחררו אותנו. אף אחד לא הבין איך אמא שלי הצליחה להניק אותי במשך שנתיים ללא כל תנאים, וכך שרדתי", היא מספרת. "המסקנה שלי בכל קורות החיים שלי זאת אחת: הם רצו שניעלם מעל פני האדמה, אבל אנחנו כאן חיים בארץ שלנו, בעיר שלנו ואני מאושרת".
לפני שנתיים נסעה המשפחה של דינה לבקר במחנה הריכוז. "המקום נראה כאילו המלחמה נגמרה שם רק היום", היא מספרת ומציינת שלארץ ישראל הם עלו בשנת 1963. "מאוקראינה עברנו לרומניה, כי חשבנו שניתן יהיה לעלות בקלות יותר, אך גם שם עצרו אותנו. כשעלינו לארץ היה לא פשוט, אבל הסתדרנו. למדתי באוניברסיטה והקמתי משפחה".
