"אתה ואני דיברנו בעיניים, כמו רכז וסנטר": חבריו הקרובים של אמנון שנק ז"ל נפרדים

למעלה משבוע חלף מאז שנפטר ממחלה אמנון שנק ז"ל, מהאושיות הבכירות והוותיקות של ענף הכדורסל בירושלים בעשורים האחרונים.

חבריו לעבודה עלו ביום ראשון יחד עם המשפחה לקברו בגבעת שאול – עדיין מתקשים להאמין איך החבר שאותו ראו ודיברו עמו יום-יום  במשך כ-40 שנה כבר איננו עוד. האבידה קשה והאבל אינו מתפוגג.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת" 

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

שנק ז"ל, הותיר מאחוריו אישה ושלושה ילדים, בן 65 במותו. הוא כיהן כמנהל המחלקה לכדורסל ותכנון מתקני הספורט באגף הספורט של עיריית ירושלים ופעל רבות לקידום ענף הכדורסל ברחבי העיר. הוא גידל וטיפח דורות של שחקני כדורסל, וקידם את הכישרונות הירושלמיים לנבחרות ישראל הצעירות ולליגות המקצועניות. במהלך שנות ה-80 וה-90 היה שנק שותף מלא לעלייתה של מכבי ירושלים אל הליגה הראשונה, בה שימש בתחילה כעוזר מאמן ובהמשך כמאמן ראשי. שנק אף שימש כעוזר מאמן בהפועל ירושלים בה עבד עם המאמן יורם חרוש.

אחד ממפעלי חייו הגדולים של שנק היה סטריטבול ירושלים – מרתון הכדורסל הרחוב הוותיק והגדול בישראל. שנק שהיה ממקימי סטריטבול ירושלים בכיכר ספרא, שימש כמנהל הסטריטבול במשך 22 שנה ברציפות. הוא הפך את אירוע הסטריטבול להצלחה יוצאת דופן ולמוסד ירושלמי מיתולוגי, שכמעט ואין חובב כדורסל צעיר או ותיק יותר שלא השתתף בסטריטבול הירושלמי. בנוסף הוא ביסס את האירוע במשך שנים ארוכות כאירוע כדורסל הרחוב הגדול והמוביל בישראל ,אליו נהרו משתתפים רבים מרחבי הארץ.

בנוסף לתפקידו כמנהל המחלקה לכדורסל, שימש שנק כאחראי על תכנון מתקני ספורט ברחבי ירושלים  – הוא היה שותף מרכזי בהקמה של פרויקטי הספורט הגדולים שקמו בירושלים בשנים האחרונות בניהם הספורטק בעמק הארזים, שדרוג אצטדיון האתלטיקה בגבעת רם, הקמת מגרשי כדורגל ועשרות מתקני ספורט נוספים ברחבי בעיר.

אמנון שנק ז"ל (צילום: באדיבות עיריית ירושלים)

החברים הקרובים נפרדים מאמנון שנק ז"ל

הבנו אחד את השני – במבט ללא מילים | אלי לוי

ביום ראשון בוקר עלינו לפקוד את קברך לאחר שבוע, ועדיין אנחנו שבורים ולא מאמינים.
אמנון חברי היקר, מעל ל-40 שנות חברות אמיצה ואמיתית, ביום שחזרנו לעבודה לאחר החג, נכנסתי אליך באופן אוטומטי לחדר, בתקווה למצוא אותך שם.
כל בוקר במשך שנים הייתי נכנס אליך לחדר ואומר בקול 'בוקר טוב מר שנק', ואתה היית מגיב עם החיוך הביישני שלך, לאחר מכן מתחילים הוויכוחים הפוליטיים – ימין, שמאל, ספורט ואז מתחילים לעבוד.
אני נזכר באלפי תמונות ושיחות בינינו, אתה ואני דיברנו בעיניים, הבנו אחד את השני – במבט ללא מילים, כמו רכז וסנטר בכדורסל.
היית מאמן כדורסל בין הטובים בארץ, אך בלי יחסי ציבור, לכל מקום שהגענו, הצגתי אותך 'המאמן האגדי של מכבי ירושלים'. התחלת עם קבוצת הילדים ברנה קסין: אבנר סבן, מוטי לוי, אושיק, אלי חסיד ועוד. הגעת איתם לליגת העל בנוער, ועם הקבוצה הזו העלית את מכבי ירושלים לליגת העל לבוגרים.
הקמת בירושלים את מפעל חייך – 'סטריטבול ירושלים' הראשון בארץ. לאירוע תמיד הגיעו אלפים מכל הארץ, עד אשר בזכותך האירוע הועתק גם לערים נוספות בארץ.
ניהלת את אירועי המכביה ה-19 וה-20 באופן מקצועי ולתפארת.
בשנים האחרונות קיבלת תפקיד נוסף – 'אחראי על תכנון והקמת מתקני ספורט בעיר', מימיי לא ראיתי מקצוען כמוך – שולט במפות, מכיר כל חלקה בעיר המתאימה לבניית מתקן ספורט. ואכן, ירושלים הפכה להיות 'בירת הספורט של ישראל'.
נזקף לזכותך – אצטדיון טדי, הארנה, הספורטק בעמק הארזים, מגרש הכדורגל בשכונת חומת שמואל ועשרות של אולמות ספורט ברחבי העיר.
התחלת, אבל לא סיימת את פרויקט הקמת "קיר טיפוס" בגן הפעמון.
לא השארת לי ברירה והפכתי את שמך ל'מהנדס', וכך קראו לך כולם באגף הספורט.
אמנון, מספר ימים לפני שהלכת לעולמך, צבעו באגף את החדרים, ואני ביקשתי מהעובדים שיצבעו לך ראשון את החדר, כדי שתחזור לחדר חדש.
גידלת משפחה לתפארת, מקור גאוותך – רעייתך ירדנה שכה אהבת והילדים – רותם, אופיר ועדן. כולם מאור עינייך.
אגף הספורט כבר לא כתמול שלשום, כל אחד ואחת ספון בחדרו, שקט מוזר, אנחנו מתקשים להאמין שלא נראה אותך עוד וחושבים עליך.
חבר יקר, נוח בשלום על משכבך, שמור על משפחתך ועלינו מלמעלה.
אוהב אותך ומאוד מתגעגע,
אלי

 הלב שלי נקרע לשניים | אלון חסיד

אמנון, אנחנו נמצאים כאן למעלה משבוע לאחר שנפרדנו ממך.
שבוע שבו לא הפסקתי לחשוב עלייך, למעשה זה המקום היחידי שיכול היה להפריד בינינו.
היינו צוות מושלם – עושים הכל ביחד, בלי לדבר בלי להגדיר מה התפקיד של כל אחד.
לא היה מנהל ולא היה עוזר, הכל ביחד, בשיתוף פעולה, ללא צורך בהגדרת תפקידים.
כשהייתי בגיל שש הכרתי אותך, בגיל שמונה באולם במלחה הורדת אותי מהיציע ולימדת אותי לעשות מזכירות כדורסל למשחקים. כך בעצם הכנסת אותי לעולם הכדורסל.
מאז עברו ארבעים שנה שבהן לא נפרדנו לרגע אחד.
היית בבר מצווה שלי, בחתונה שלי, בשמחות ובעצב.
היית המצפן שלי, בכל שאלה הייתי בא אלייך כדי לקבל מחכמת החיים שלך, ותמיד היו לך את התשובות הנכונות.
בשנים האחרונות פרחת בעבודה – הגעת להישגים מדהימים. ניהלת שתי מכביות ביד רמה, בנית את ירושלים.
בכל ישיבה שהיינו מקיימים עם אנשים שלא הכירו אותי היית מתחיל לדבר עלי ועל ההישגים שלי, אף מילה עלייך ועל הקרדיט שמגיע לך בתור המנהל שלי.
תמיד צנוע, עניו ונחבא אל הכלים.
בכל שנה, בסיום הסטריטבול, הייתי מחכה לחיבוק שלך. לא הייתי מוכן ללכת בלי זה – ולא משנה מה היתה השעה – החיבוק הזה שנמשך חמש שניות אמר את הכל. לא הייתי צריך שתדבר כדי להבין מה אתה אומר.
יומיים לפני שנפטרת ישבתי איתך כמעט שעתיים בבית חולים. בקושי דיברנו, אני הייתי חנוק ולך היה קשה לדבר, אבל כשירדנה אשתך היקרה שכנעה אותך לאכול ארטיק היה לך חשוב להתאמץ ולהגיד 'תביאי גם לאלון'. היית כמו אבא שדואג לבנו הקטן ושוכח מעצמו.

אמנון שנק ז"ל ואלון חסיד בסטריטבול ירושלים האחרון (צילום: באדיבות עיריית ירושלים)

מאז שנפטרת אני שומע לעצמי הרבה פעמים את השיר של ישי ריבו –

הַלֵּב שֶׁלִּי נִקְרַע לִשְׁנַיִם
מָה שֶׁלֹּא רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַמַּיִם
כְּמוֹ סוּפָה מִן הַיָּם ,הוֹלֵם
כְּמוֹ תֻּפָּהּ שֶׁל מִרְיָם , פּוֹעֵם
וְאֵין תְּרוּפָה בָּעוֹלָם

הַלֵּב שֶׁלִּי מֵרִים יָדַיִם
כְּבָר מוֹעֵד לֹא עוֹמֵד עַל הָרַגְלַיִם
שֶׁבֶר כְּלִי שֶׁאֵין בּוֹ כְּבָר מָה
וְהַשָּׁמַיִם הֵם לִי חוֹמָה
אֵיךְ אֶעֱבֹר בְּתוֹךְ הַיָּם בְּיַבָּשָׁהּ

אמנון לא אשכח אותך לעולם,

אוהב אותך,
אלון