"הצלחת לגעת בכל תלמידה ותלמיד, והם בתמורה אהבו", בבויאר נפרדים ממתן לוזון ויובל קשת ז"ל

יובל קשת (24) מחיפה, ומתן לוזון (26) מפתח תקוה הם שני המדריכים מפנימיית בויאר שנהרגו אתמול, חמישי, בתאונה הקטלנית בסיני. 5 מחבריהם, 4 מהם מדריכים בבויאר, נפצעו בתאונה.

הבשורה אודות התאונה הקשה תפסה את בוגרי בויאר, הפנימייה ואת צוות בית הספר בעבר ובהווה בהלם גדול. המדריכים שנספו היו מוכרים בבית הספר ובפנימייה ומכריהם התקשו לעכל את הבשורה הקשה. "זה פשוט בלתי נתפס, אני לא מצליח לעכל", סיפר מכר של לוזון וקשת ז"ל מבויאר. "שניהם היו מלאים בטוב לב, תמיד מחייכים, שמחים לעזור. זו אבידה וטרגדיה גדולה. ליבי עם המשפחות".

מהאגודה לקידום החינוך ומבית הספר בויאר נמסר: "אנו אבלים לנוכח האסון הנורא בסיני, שבו נספו שני מדריכים אהובים ונפצעו מדריכים נוספים. אנו פועלים בשיתוף עם אנשי מקצוע וטיפול ועם הצוותים החינוכיים, ועושים כל שנדרש על מנת ללוות את התלמידים, המדריכים והמשפחות ולתמוך בהם בשעה קשה זו. לבנו עם המשפחות האבלות".

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

כידוע, כפי שפורסם, אתמול, חמישי, נסעו קשת ולוזון ז"ל עם עוד 5 מחבריהם לכיוון נואיבה שבחצי האי סיני. רכב ההסעות שבו נסעו התנגש בעוצמה ברכב אחר. לוזון ז"ל וקשת ז"ל נהרגו, ואילו חבריהם – בני 23 עד 29 – נפצעו.

הרשתות החברתיות התמלאו בפוסטים שמספידים את השניים. מכרה של קשת ז"ל כתבה: "איזה חיבור היה לנו למרות שלא הייתי המדריכה הישירה שלך. כ"כ אהבתי אותך. הייתה לי הזכות להכיר אותך, להדריך אותך וללמוד ממך. כמה נהנתי להיתקל בך מדי פעם ברחוב, לראות בפייסבוק את פועלך ואיך את ממשיכה פשוט להיות את. נוחי על משכבך בשלום פרח שאת".

תהילה גולדברג, שעבדה עם לוזון ז"ל בבויאר, כתבה: "שלוש שנים עבדנו יחד. שלוש שנים בהם היינו כמו האמא והאבא לתלמידים שלנו. אתה בפנימיה ואני בבית הספר. אתה צעיר ממני, אבל הפער הזה לא היה ניכר כלל. תמיד הרגשתי שאתה האדם הנכון להתייעץ איתו בנוגע לתלמידים שלנו. ידעת מה נכון ומה צריך לעשות כשלי לא תמיד היה ברור. החיוך הגדול והמתוק שלך הסגיר את הנשמה הענקית שיש לך, הצלחת לגעת בכל תלמידה ותלמיד, והם בתמורה אהבו, העריכו והעריצו אותך. הרגישו שיש להם אח גדול, מישהו שתמיד יהיה איתם, יתמוך ויעניק אוזן קשבת לכל עניין שהוא. השילוב שלך ושל טוהר היה שילוב נדיר ובתור מחנכת בבויאר תמיד התגאיתי ושמחתי בכם, בצוות המנצח של הפנימיה. היו לנו הרבה דברים משותפים, שנינו חינכנו בשילוב של הצבת גבולות ברורים לצד הכלה ואהבה. וגם האהבה להיסטוריה הייתה משותפת לנו. טוהר תמיד אמרה שמזל שאני פה כדי שמתן יחפור לי על הלימודים שלו ולא לה, ובאמת חפרנו שעות. שיתפת אותי בדברים חדשים ומעניינים שלמדת, היית שולח לי סיכומים שלך למאמרים ולספרים ותמיד קראתי אותם בשקיקה. היה לך רעב לידע. אהבת ללמוד ואני התרגשתי מזה. השיחה המשמעותית האחרונה שלנו הייתה בטיול השנתי. ישבנו שלושתנו, אכלנו גלידה ודיברנו. פתאום, תו"כ השיחה, ביקשתם ממני שאבוא להיות הרכזת שלכם בפנימיה שנה הבאה. צחקתי מהבקשה שלכם, אבל התחלנו לפנטז על זה, והאמת? זה היה יכול להיות מושלם. אתה, בהחלטיות שכל כך אפיינה אותך, לא הסתפקת רק בלפנטז, כמה ימים אח"כ הגיעו אלי אנשים מהפנימיה ואמרו לי שהם ממש שמחו לשמוע שהגשתי מועמדות להיות רכזת..

"מתן, בחיים הקצרים שלך הצלחת להותיר חותם עמוק על אנשים רבים. היה לנו מעט מדי זמן איתך. אפילו עוד לא הספקתי לספר לכם שנמשיך יחד גם שנה הבאה.. אני מבטיחה לך שאשמור על טוהר ועל החניכים, שנזכור אותך, שנמשיך ללכת בדרך שלך ושהחותם שהותרת בנו, ישאר לנצח. תודה על מי שהיית, על הנפש היפה והמיוחדת שלך. תחזק אותנו מלמעלה, אנחנו צריכים הרבה כוחות".