התמונה הזאת קרעה לי את הלב.
הבחור באמצע זה ברק, הוא איבד את שני החברים הטובים שלו, התאומים מיכאל ואושר וקנין ז"ל מירושלים. הם בדיוק עבדו על פרויקט גדול ביחד.
הייתי בבית משפחת וקנין בקרית היובל וראיתי אותו. מנסה לשחזר כל רגע, נזכר, מספר לכל מי שרוצה לשמוע איך נסעו יחד למסיבה, איך הוא ניצל בנס, איך קרה האסון לכל החברים לידו. זה היה בשבוע שעבר, לאחר הלוויתו של אושר ז"ל, כשמיכאל עוד היה בגדר נעדר.
וראיתי את האמא שבורה, עייפה, מנסה להיאחז בתקווה באפיסת כוחות, עטופה בחברים ומכרים וזרים שבאו לבקר ולתמוך (וגם השרה מירי רגב שבאה לנחם), ״אחרי שאושר הלך, מיכאל זה כל מה שנותר לי", היא אמרה.
רגב הביעה הזדהות, הרי גם הבת שלה היתה במסיבה הארורה הזאת, אבל כנציגת הממשלה ספגה שם שאלות קשות.
רוצים להישאר מעודכנים?
אחת הדודות מקבלת טלפון וקופצת, אולי יש עדכון? כולם מסתכלים, אבל אז מתברר שזה הזמנה לאיזשהו כנס שמארגנת עמותה להורים של חטופים, "שיתקשרו ויגידו משהו על מיכאל! לא רוצים כנסים עכשיו", היא זעקה.
בשישי בבוקר הגיעה הבשורה, אחרי אושר, גם גופתו של מיכאל זוהתה. חברים מכל הארץ מגיעים ומספרים על טוב הלב של השניים, שכנה ממררת בבכי, "תמיד הוא היה עוזר לי עם הקניות, לא יודעת מי מהם, לא הבדלתי". החברים עונים שאי אפשר לדעת, כי שניהם היו כל כך טובים ותמיד עזרו לכולם.
כולם התפללו לבשורה טובה.
"מפה הם הלכו ישר לגן עדן, על קידוש השם", מנסה לנחם אחת החברות.
התאומים מיכאל ואושר ועקנין ז״ל, יהי זכרם ברוך.
