"לקרוא אחרי מותי" – זהו השם שנתן סמ"ר עדי ליאון ז"ל למחברת שבה כתב את מכתבו האחרון. מעט מתחת כתוב שמו, עדי ליאון, ביחד עם "צבר, גבעתי, רובאית, חוד" – אשר מציינים את תפקידו.
עדי ז"ל היה בכלל בחופש רגילה בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר. לאחר המתקפה הרצחנית של החמאס על יישובי עוטף עזה והדרום הוא הוקפץ בחזרה לגדוד. תחילה השתתף בפעילות בכפר עזה, סייע ביחד עם חבריו בחילוץ המשפחות מהמקום. בהמשך, עם הכניסה הרגלית לעזה הוריו התקשו להיפרד ממנו, כפי שהעיד אביו אמיר בהלוויה, בגלל הכניסה הרגלית לעזה שהלכה והתקרבה. ארבעה ימים מאוחר יותר, ביום שלישי ה-31.10 – עדי ז"ל נהרג בקרב בצפון רצועת עזה. הוא השאיר אחריו את הוריו – אמיר ונורית – ושתי אחיות – זוהר ואורי.
המכתב האחרון של עדי ליאון ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
את הכתיבה של מכתב הפרידה שלו מהחיים דחה עדי, כך הוא מעיד, עד הרגע האחרון. כמו לכל בחור צעיר בן גילו, 21 בעוד 10 ימים בדיוק (ב-17.11), היה נראה לו מוזר לכתוב מכתב שכזה. אבל הוא בכל זאת כתב, והתוצאה מצמררת ומרגשת עד דמעות.
"לא האמנתי שאני אצטרך לכתוב דבר כזה בחיים, ניסיתי לדחות ולדחות אבל הודיעו לנו שמחר נכנסים לעזה ויש מצב שלא נחזור", כך פותח עדי ז"ל את מכתבו.
המכתב האחרון של עדי ליאון ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
"יש לי כמה דברים שאני חייב שתדעו לפני שזה נגמר", הוא ממשיך בהסבר על מה שהניע אותו לשבת ולכתוב.
"אמא ואבא היקרים למרות שאני לא מראה לכם הרבה אהבה ולא מקדיש לכם הרבה זמן, תדעו שאני מעריך אתכם כל כך… תמיד דאגתם שיהיה לנו הכל ולא יחסר כלום, ואתם עובדים קשה מאוד בשביל זה. חינכתם אותנו בצורה מדהימה והתחלתי לראות את זה בעיקר כשזוהר התבגרה".
בהמשך הוא כותב להוריו: "בתקופה האחרונה לא הייתי כמעט בבית, וגם כשהייתי לא באמת הייתי, אני כל כך מצטער על זה, שלא הקדשתי יותר זמן למשפחה ורק חיפשתי לבלות. בסופו של דבר המשפחה זה הכל, ואתם תמיד קיבלתם אותי כמו שאני. אתם כל עולמי".
סמ"ר עדי ליאון ז"ל (צילום: דובר צה"ל)
רוצים להישאר מעודכנים?
מילים רבות מקדיש עדי ז"ל במכתבו גם לשתי אחיותיו הצעירות – זוהר ואורי.
בכתיבה לזוהר הוא משחזר את ילדותם, את הפאן שעשו ביחד, את החברות שהיתה ביניהם, את הקרבה. אחרי התיאורים הללו הוא כותב לזוהר: "עכשיו כבר התבגרנו וכל אחד עסוק בשלו… אני כל כך מתגעגע לילדות איתך".
המכתב האחרון של עדי ליאון ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
משם עובר עדי לאחד המשפטים המצמררים: "עכשיו את האחות הבכורה", הוא כותב לזוהר, "זאת משימה קשה אבל אני בטוח שתעמדי בה כי כזאת את. אחראית, חכמה, דואגת. יש שיגידו "האחות המוצלחת". אני כל כך אוהב אותך וחשוב לי שתזכרי את זה, חבל שאני לא אוכל לומר לך את זה פנים אל פנים".
אהבה גדולה מקרין עדי ז"ל גם לאחות הקטנה, אורי, רק בת 10. "אני לא חושב שאלוהים יכול לברוא דבר חמוד ומושלם כמוך", הוא כותב לה. "אני כותב את זה אחרי שבועיים שלא ראיתי אותך, וזה מרגיש כמו נצח, הלוואי ויכולתי לחבק אותך עוד פעם אחת אחרונה".
המכתב האחרון של עדי ליאון ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
"אני לא יודע איך ילדה בגילך אמורה לקרוא דבר כזה ואיך תקבלי את זה, אבל תזכרי תמיד שאני אוהב אותך ומתגעגע", הוא ממשיך ונוגע ברגשות. "ואם תרצי את יכולה לדבר איתי במחשבות, אני אקשיב לך גם מלמעלה".
עדי ז"ל מקדיש מקום גם למשפחתו המורחבת יותר, כותב כמה הם תרמו בעיצוב של האדם שהוא. גם חבריו מקבלים מקום, ומהם הוא מבקש "מקווה שתחגגו כמו שתכננו שנעשה כשאני אחזור, ושתספרו לילדים שלכם על כל הרגעים והחוויות שגם אני הייתי שותף להם".
המכתב האחרון של עדי ליאון ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
את המכתב מסיים עדי במסר חד וברור על חשיבות הלחימה והמלחמה בעת הזו: "אני יוצא למלחמה הזאת בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה ולנקום את נקמתם של כל האזרחים והחיילים, התינוקות והזקנים וכל הנשים שהיו פשוט חסרי אונים מול התופת של החמאס. זה החינוך שנתנו לי הוריי. בזה אני מאמין. מקווה שתזכרו אותי".
המכתב האחרון של עדי ליאון ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
(סמ"ר עדי ליאון ז"ל התגורר עם משפחתו ביישוב ניל"י הסמוך למודיעין. הוריו במקור הם מירושלים אבל בגיל צעיר עזבו את העיר. בן דודתו איציק טובול הוא מנהל קבוצת 'פתרונות בהסעות' למען הורי החינוך המיוחד בירושלים. "כל העיר" משתתף בצערו של איציק טובול על מותו בן דודתו).
