אלקנה בוחבוט חטוף בעזה, אימו רוחמה: "עשו מהילד שלי ומהשאר חטופים סוג ב'"

59 חטופים חיים ומתים נמצאים עדיין בשבי החמאס.חלקם לא ראו אור יום מאז חטיפתם, כך סיפרו שורדי שבי ששוחררו בעסקה האחרונה, הם סובלים מתת תזונה, חלקם מהתעללות. 521 ימים חלפו מאז הם נחטפו לרצועת עזה על ידי המחבלים הנתעבים. 521 ימים.

נכון להיום בכלל לא מתקיים משא ומתן לשחרורם. שלב ב' של העסקה, נכון לעכשיו, לא יוצא אל הפועל. העדויות של החטופים ששבו לאחרונה בעסקה לא מתירות מקום לספק – החטופים שנותרו ברצועת עזה עוברים שם התעללות בתנאי שבי לא אנושיים, כשהם קשורים בשרשראות, מורעבים על ידי המחבלים ונמצאים בסכנת חיים מידית.

בין החטופים נמצא גם אלקנה בוחבוט, תושב מבשרת ציון שמוכר מאוד מסצנת חיי הלילה הירושלמית. הוא נחטף ממסיבת הטבע 'נובה' ברעים. אלקנה עבד במסיבה כאיש הלוגיסטיקה של חברת ההפקות 'מאשרום פרוג'קט'. בבית, במבשרת ציון, ממתינים לאלקנה רעייתו, רבקה, ובנו בן ה-ארבע וחצי וכמובן הוריו ואחיו. המשפחה קיבלה בעסקה האחרונה אות חיים חדש מאלקנה, כשאחד השורדים שיתף אותם שאלקנה בחיים. אמנם פצוע, אבל בחיים. בני המשפחה, כמעט מיותר לציין, לא מסתפקים באות חיים. הם רוצים את אלקנה (ואת כל שאר החטופים) בחזרה בבית.

"אנחנו נמצאים בימים הכי קשים מתחילת המלחמה ומאז שאלקנה נחטף", אומרת בכאב רב אימו של אלקנה, רוחמה, בשיחה עם "כל העיר". "אנחנו בדיכאון, מרוסקים, אני לא יודעת כבר מה להרגיש. כבר היינו על הגל, וגם אח של אלקנה חזר מארצות הברית וחשבנו ששלב ב' יקודם והוא ישוחרר בהקדם. אני כבר לא מאמינה לאף אחד – כל מה שנשאר לי זה אמונה".

אלקנה בוחבוט (צילום: אלבום משפחתי)

רוחמה, מה החשש הכי גדול שלך?
"הפחד שלי שראש הממשלה ירצה לחזור ללחימה. אין לנו חיים, לא יום ולא לילה, אנחנו לא נושמים. חזרה לחימה עלולה להוביל להתארכות ומי יודע אם הוא ישרוד את זה. אני לא מבינה איך הוא לא נכנס לשלב א', הוא פצוע וחולה באסטמה ובמנהרות אתם יכולים להבין לבד שזה קשה מאוד לשרוד ככה. הוא נשוי עם ילד בן ארבע וחצי והיה חייב להיות ברשימה. כולם למעשה הומיניטרים כבר. הילד שלי רזה מאוד ואני לא יודעת איך הוא נראה עכשיו, נכון שקיבלנו אות חיים, אבל הוא יושב עם מחבלים שנמצאים עם נשק מעל הראש שלו בכל רגע ואין לנו מושג מה קורה".

רוחמה בוחבוט במסך הקרנה הקורא להחזרתו של בנה (צילום אלבום משפחתי)

רוחמה מוסיפה לספר על תחושותיה ומה שעובר עליה בימים קשים אלה: "אני כבר לא מסוגלת לצפות בטלוויזיה ולעבור מערוץ לערוץ. אני שמחה על כל אלה שיצאו, כולם יצאו על הרגליים, ועד כמה שזה קשה להגיד – הבן שלי במצב לא פחות קשה והיה צריך לחזור. אין לי אוויר".

רוחמה מודה בכנות, כי היא מתוסכלת מאוד מהמצב ומכך שבנה עדיין בשבי ולא חזר – ובעיקר קשה לה עם מחזות השמחה של השבים שגורמים לה להתכווצות בבטן. "אני שמחה על כל אחד שחזר, אבל בבקשה שהחגיגות יהיו צנועות יותר, בתוך הבית, צריך לזכור שיש עדיין חטופים חיים שנמצאים בתת תנאים, אז קצת צניעות לא תזיק. גם אני אחגוג שהבן שלי יחזור, אבל אעשה זאת בצניעות ולא אתפרע בתוך הבית. קשה לי לראות את זה, אני שמחה מאוד בשביל המשפחות שהיקירים שלהם חזרו, אבל זה הופך אותנו לעוד יותר מתוסכלים עם חגיגות השמחה המוגזמות. אני רק מעבירה ערוצים כדי לא לראות. בעלי מאוד מתוסכל, הכלה, רבקה והנכד – ראם, אנחנו שבורים וגמורים. מחפשים תקווה".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

יש בך עוד תקווה?
"עדיין יש, אני מקווה מאוד שטראמפ יתניע את המהלך. מקווה שהשורדים שנסעו אליו יצליחו, אבל אני מודה שלאט לאט מאבדים גם את האמונה והסבלנות. נסתמו לי כבר כל העורקים בגוף, אני רק רוצה את הבן שלי בבית בחזרה".

רבקה, פועלת רבות למען השבת בעלה ונסעה לז'נבה כדי לפעול למען חזרתו של אלקנה. היא מנסה להסתייע דרך הממשל הקולומביאני כשהיא עצמה מחזיקה באזרחות הקולומביאנית שלה ומקווה לפריצת דרך להחזרתו. בינתיים, היא מנסה לגדל את ראם בנם, שלא מפסיק לשאול ולחפש את אבא שלו. "כשרבקה נסעה, הסברנו לו שאמא הלכה לעבוד והוא שאל אותנו אם היא נוסעת להביא את אבא", משתפת רוחמה בקול סדוק. "אנחנו עוטפים אותו, אבל זה לא מספיק, הילד רוצה את אבא שלו. בגן הוא לא רצה ללכת ליום המשפחה. הוא צייר את אבא שלו עם חיוך יפה, עיניים כחולות ושיער בלונדיני ואותו ואת אמא שלו עצובים. הוא לא חגג את יום המשפחה, המשפחה שלו לא שלמה".

אלקנה ורבקה בוחבוט ביחד עם בנם ראם (צילום: אלבום משפחתי)

את חושבת שהממשלה עושה מספיק?
"אני לא יודעת במה הם עסוקים, אבל הם לא עושים מספיק להחזיר את כולם, והם חייבים. זאת החובה שלהם. אני לא נכנסת לעניינים פוליטיים, זה לא מענייני וזה לא מעניין אותי – הבן שלי ואחרים צריכים לחזור ומהר. אין להם זמן. החישובים הפוליטיים לא יכולים להיות על חשבון הבן שלי ושאר החטופים. חוץ מהקצינים שאחראים עלינו, אף אחד בממשלה לא מתקשר ולא שואל. אני פונה לראש הממשלה – מה עוד צריך לקרות שתחזירו אותם? לא ראיתם איך החטופים חוזרים? אתם לא שומעים את העדויות על מה שהם עוברים שם? עשו מהילד שלי ומהשאר חטופים סוג ב'. יש שם אבות לילדים שבוכים שרוצים לראות אתא אבא שלהם, חיילים שההורים שלהם רוצים לחזור הביתה".

לסיום, רומה רוצה להודות לכל מי שתומך ועוזר. "יש לנו עם מדהים שרק רוצה לעזור ומציע עזרה כל הזמן", היא מציינת ומשבחת, "ביום שישי כולם מגיעים ומביאים ומכינים משהו, כל השכונה כאן. זה מחמים את הלב כל כך. אין לי מילים להודות לעם הזה. אתה מבין שאתה לא לבד, כולם איתנו עם הכאב שלנו, עם התפילות שלכם. זה מחזק".