רגע של נוסטלגיה והתרגשות נרשם בשכונת קטמון. אחרי כמעט שבעה עשורים של פעילות, נסגרה מכולת צפניה המיתולוגית – אחת המכולות השכונתיות האחרונות בקטמון, שהפכה עם השנים למוסד קהילתי ולנקודת מפגש עבור דורות של תושבים. עשרות שכנים, ותיקים וצעירים, הגיעו כדי להיפרד ממוטי צפניה, האיש שעמד מאחורי הדלפק במשך יותר מ־50 שנה.
עשרות מתושבי השכונה הגיעו כדי להיפרד מהמכולת המיתולוגית בקטמון (צילום: הדר אפשטיין)
המכולת, שנוסדה בשנת 1955 בצומת הרחובות אלעזר הגדול ויוסי בן יועזר ליד סופר עדיקה, שירתה במשך שנים ארוכות את תושבי השכונה, החל מדור העולים הראשונים שהגיעו למקום בשנות ה־50, ועד המשפחות הצעירות שמתגוררות בה כיום. סגירתה מגיעה על רקע פרויקט התחדשות עירונית שבמסגרתו צפוי להיהרס המתחם המסחרי הישן ולהיבנות מחדש.
ביום שישי שעבר הפך המקום הקטן לאירוע קהילתי מרגש. כ־100 תושבים מבוגרים, צעירים וילדים, הגיעו לחלוק כבוד אחרון למכולת המיתולוגית ולבעליה. במקום הוגש כיבוד קל, והתושבים העניקו למוטי צפניה תעודת הוקרה ומזכרת בדמות דגם של המכולת, ואף עוגה מיוחדת שהוכנה לכבודו. "הוא מאוד התרגש ובכה מדמעות", מספרים בשכונה. "זו חתיכת היסטוריה של הקטמונים".
דגם המכולת (צילום: הדר אפשטיין)
רוחמה דוינו, תושבת ותיקה הבעלים של "הבוטקה" בשכונה ואחת הדמויות המוכרות בה, מספרת בשיחה עם “כל העיר”: "החלטנו לעשות לו מסיבת פרידה כי זו המכולת המיתולוגית האחרונה שנשארה, כזו ששירתה גם את ההורים שלנו ואת הסבים והסבתות, עולי כורדיסטאן ואחר כך את דור ההמשך. זו הייתה החנות היחידה שנשארה במתחם. פעם היה כאן מרכז מסחרי שלם – חנות בגדי עבודה, חנות לחומרי בניין, חנויות נעליים, קצבייה ועוד מכולת. היום כמעט הכול נעלם".
מוטי צפניה, כיום בן 64, גדל למעשה בין המדפים. אביו, משה צפניה, הקים את המכולת והוא החל לעבוד לצדו כבר בגיל 14, אי שם בשנות ה־60. עם השנים ירש את העסק והמשיך להפעיל אותו במשך עשרות שנים.
גם נומה הגיע להיפרד ממוטי צפניה (צילום: הדר אפשטיין)
דוינו נזכרת: "השכנים הוותיקים מאוד התרגשו. עבורם זה היה אירוע נוסטלגי לחשוב על המכולת של הילדות – השוקו והלחמנייה, הגבינה שהוא היה שוקל במשקל המאזניים של פעם, הקופה הישנה. הרבה פעמים זה היה ‘בהקפה’. מי שלא היה לו כסף באותו רגע היה רושם, ומשלם אחר כך. לא היו אז כרטיסי אשראי".
לדבריה, צפניה היה הרבה יותר מבעל חנות. "הוא בן אדם מדהים, שתמיד שירת אותנו עם חיוך. מאז שאני זוכרת אותו הוא במכולת. הוא כמעט לא יצא לחו"ל. עובד נון סטופ מחמש בבוקר ועד שמונה בערב. את אשתו הוא בכלל הכיר במכולת, שהייתה שכנה. רק אחרי שהתחתן היה סוגר בפסח ויוצא לטייל. המכולת עצמה נשארה כמעט אותו דבר במשך 70 שנה – המקררים, שולחן העץ, הכול".
והייתה גם עוגה (צילום: הדר אפשטיין)
עבור רבים בשכונה מדובר באובדן של מוסד קהילתי, כך מספרת דוינו: "הילדים היו הולכים לבד למכולת ומרגישים בטוחים. מוטי הכיר כל אחד, מה הוא אוהב, כמה להכין לו. זה היה הרבה מעבר למכולת, זה היה מרכז חברתי של השכונה".
המכולת ממוקמת גם סמוך לגן החדש "פעמי זכו", הקרוי על שם המתיישבים הראשונים של השכונה, בהם גם משפחת צפניה, ממוצא כורדי־פרסי, שהייתה חלק מדור המייסדים שהגיע מהמעברה בתלפיות לקטמון.
תושבי השכונה באו להיפרד ממוטי צפניה (צילום: הדר אפשטיין)
גם הדור הצעיר של התושבים מרגיש את החסר. דרור עמדי, תושב השכונה בעשור האחרון ופעיל חברתי מקומי, אומר ל"כל העיר": “אני מאוד אוהב את השכונה. יש פה סיפורים אנושיים שצריך לחגוג אותם, והמכולת של צפניה היא דוגמה נהדרת. 70 שנה של מקום קטן שמחבר בין אנשים. מאוד התרגשנו להיות שם ביום שישי האחרון כלקוחות האחרונים".
הדור הצעיר נפרד (צילום: דרור עמדי)
רוצים להישאר מעודכנים?
עמדי מוסיף: "מצד אחד השכונה מתפתחת ומגיעה אליה אוכלוסייה חדשה וחזקה, אבל חשוב גם להוקיר ולהנכיח את הדור הוותיק. את מוטי אני מכיר גם מבית הכנסת חוג'ה. הוא דמות מאוד מוכרת שם, מחלק ממתקים לילדים, תמיד עם עיניים טובות ולב טוב".
לדבריו, הסגירה מסמלת תהליך רחב יותר: "זה לא רק המכולת של מוטי, אלא ההבנה שעוד מוסד מהעולם של פעם נעלם. מקום קטן עם שיחה נעימה, יחס אישי והיכרות עם כל המשפחות, זה משהו שכמעט לא קיים היום. היום קונים בסופרים גדולים, וזה הרבה יותר קר ומנוכר. קשה למצוא מכולות כאלה. זה עוד חלק מהעולם הפשוט והחמים שהיה כאן פעם ונעלם".
שמשון ישראלי
שולח לך חיבוקים עם הרבה זיכרונות מהילדות המופלאה שהיתה לנו
שמשון ישראלי
רחל גולן
מכולת צפניה זו חתיכת מוסד שאני .
מכירה באופן אישי כתושבת השכונה
מוטי בעל המכולת אדם חם לבבי
שתמיד בחיוך רחב היה מקבל את הלקוחות.
כמה חבל ומצער שהחנות תיסגר.
מעריכה מוקירה ומאחלת למוטי היקר הצלחה בדרכו בריאות אושר ושמחה כל ימיו.
נאוה
מוטי היקר, הבנים שלי צחי ותומר גדלו על המכולת שלך. כל יום שישי באופן קבוע משך שנים היו פוקדים את המקום…ירבו כמוך אדם נעים הליכות, טוב לב ואציל. בעזרת השם נראה אותך בעסק החדש שייבנה אמן!!
שלומציון
עצוב להפרד
מנוסטלגיה היא בלב אבל אין כמו המקור
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מוטי צפניה היקר מאחל בריאות איתנה אושר ואריכות ימים סומך עליך אתה תמצא עיסוק חדש תמיד עם הלב הרחב שלך חיים