החייל הבודד רב"ט אלן סטייזל, בן 21, מתגורר בתלפיות, משרת כלוחם בצנחנים. הוא עלה לארץ לבדו בגיל 19 מבואנוס איירנס, ארגנטינה. לסטייזלר יש משפחה מאמצת, "שזאת החברה הכי טובה של אמא שלי", הוא מספר, "עוד מהימים שהן היו יחד בגן בבואנוס איירס. היא עשתה עלייה ומתגוררת כיום באשדוד". הוא הבן הבכור במשפחתו, יש לו אח ואחות צעירים יותר. הוא חולק דירה לחיילים בודדים עם עוד שני חיילים בתלפיות, כולם דוברי ספרדית. את דרכו בצבא הוא החל במחווה אלון (בסיס של חיל חינוך, שמותאם עבור חיילים שעלו לארץ כדי להתגייס), שם הוא עשה טירונות 02 במשך חודש ועוד חודשיים למד עברית באולפן.
למה החלטת לעלות לארץ?
"בארגנטינה הלכתי לתנועת נוער ישראל הצעירה. ולמדתי בבית ספר יהודי, מ-7:00 בבוקר ועד 19:00. בבוקר למדתי ספרדית ובצהריים היה עברית, לשון, תנ"ך תורה וקצת אנגלית. מאז שאני קטן חשבתי שאני רוצה לעשות צבא ואמרתי שאם אני לא אעשה את זה אני אתחרט. אז באתי".
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
אז למה בחרת מסלול קרבי?
"שהייתי קטן במקום לשחק עם צעצועים התלבשתי כחייל עם מדים של צבא ושיחקתי בלהיות חייל. תמיד חשבתי שאני רוצה להיות קרבי וזו היתה המטרה – להתגייס לקרבי".
רב"ט אלן סטייזלר (צילום: דובר צה"ל)
זה עונה על הציפיות שלך?
"אף אחד לא יכול לדעת איך זה. צריך פשוט להגיע ולראות. ידעתי שזה לא יהיה קל אבל זה גם לא הדבר הכי קשה שאני אעשה בחיים. אני לא מתחרט".
איך אתה שומר על קשר עם המשפחה?
"כולם נשארו בארגנטינה, ורק אני עליתי לישראל. זאת היתה הפעם הראשונה שטסתי גם, והפעם הראשונה שהתרחקתי מהמשפחה. בהתחלה לא הרגשתי את זה, אבל אחרי כמה זמן התחיל הגעגוע, אבל אנחנו מדברים תמיד ואני יודע שיהיו יתרונות וחסרונות כי זה באסה להתגעגע. מצד שני אני אוהב את מה שאני עושה".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה הכי קשה בלהיות חייל בודד ועולה חדש?
"יש ימים ויש ימים. השאלה היא לא מה הכי קשה אלא מה הכי משפיע, וזה המשפחה. הזמן עובר מהר כי אתה בבסיס ואתה עושה דברים אבל הכי קשה זה הריחוק המשפחה, ומהכלבים שלי. פתאום אתה משנה את כל החיים שלך".
מה המשפחה שלך אומרת על המהלכים שלך?
"הם תומכים בי ומבסוטים. לא אומרים לי 'תחזור'. הם אומרים לי 'אם אתה שמח – אנחנו שמחים'".
מי עוזר לך ברגעים הקשים?
"כל מי שיכול. יש המון אנשים שבאים ואומרים 'אם אתה צריך משהו, תבוא'. והמשפחה המאמצת, וארגונים שעוזרים לחיילים בודדים. וזה עוזר ומקל וגם המפקדים שתמיד מנסים לעזור".
- האהבה המרגשת של החיילים סמנתה ומייקי מהמושבה
- הפייס קורס לתוך עצמו – דשה אברמנקו מראיינת את חיילים מצייצים
- הלוחמת אלמוג סרצ'י: מהפנימייה לעבריינים צעירים לתאג"ד
רב"ט אלן סטייזלר (צילום: דובר צה"ל)
איך החיילים בבסיס מקבלים אותך?
"אתה מכיר אנשים שאני כל הזמן איתם. החיילים בבסיס הפכו להיות המשפחה שלי. אני עובר איתם המון דברים יחד, עושים שטח חמישה-שבעה ימים ביחד בלי להתקלח, אבל זה מה שמחבר בין כולם. בסוף כולנו שם אחים".
מה התוכניות שלך אחרי הצבא, להישאר בארץ או לחזור לארגנטינה?
"אין לי מושג. אני לא יודע מה אני עושה עוד שבועיים. אני מסיים את הצבא רק בעוד שנתיים, יש לי מספיק זמן. אני כמעט שנתיים בארץ. זה לא מספיק זמן בשביל להחליט".
