בראשית שנות האלפיים, שיפר הנח"ל החרדי את יכולתו המבצעית. היה זה בתום עימות מתמשך וקשה עם שלטונות הצבא, שהבטיחו לנו עם גיוסנו, שירות קרבי מלא. בחלוף הימים הלכה ההבטחה והתרוקנה מתוכנה. אחרי אינספור אימונים מפרכים, נדהמנו לגלות שאין כוונה לשלוח אותנו לגזרות חמות. "אתם מיועדים לעשות בט"ש באזור בקעת הירדן", נאמר לנו, "זו משימתכם העיקרית מעתה ואילך".
לא פלא שכעסנו. חשנו כי צה"ל רימה אותנו. אנחנו שופכים נחלי זיעה, ושלטונות הצבא גומלים לנו בגזרה מנומנמת חסרת פעילות? הצעקות שלנו הגיעו למעלה. מתישהו רמזו לנו: אנחנו ננתב לכם משימות רציניות – תעמדו בהן יפה? נמשיך באותו קו; תפשלו? נשלח אתכם לבקעת הירדן.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
היוקרה שלנו עמדה על כף המאזניים. ידענו שאסור לנו לאכזב. שעת המבחן הגיעה ואנו לא התכוונו להחמיצה. רגע האמת הופיע עם הקפצת אמת לחילוצה של יחידת טירוני יחידת מגלן שנקלעו למארב של מחבלים ב'חמאם אל מליח' שבצפון הבקעה. כוח כוננות שלנו הוקפץ לאירוע. היינו נכונים. היה לנו ברור כי המשימה הזו תסתיים בתוצאה אחת בלבד. ידענו גם כי בצד חילוצם של טובי בחורינו בידי כוחות האברכים והשמדתם של המחבלים, תעלה יוקרתנו מעלה מעלה.
האביר הצבאי דהר והקשר החריש, הקרב בער ויש להחיש. ברשת הקשר שמענו זעקות קרב ודיווחים של נפגעים המשוועים לעזרה. הקרב התנהל לנגד עינינו – מהעבר האחד נורו יריות ומנגד הושבה אש, אך טרם ידענו למי עלינו לחבור. כשהתבהרה התמונה, פתחנו בנוהל קרב מזורז. הכוחות התחלקו היטב, הגדרנו שטח השמדה של המחבלים, חברנו לכוח המותקף שהיה ממוקם בתחתית ההר. ארבעה מחבלים המטירו עלינו אש מפסגת ההר והחלה חתירה למגע כשהכוח גלוי לאש ומצוי בעמדה נחותה.
(צילום: באדיבות דוד זולדן)
הכווננו בקשר את טייסי חיל האוויר שחגו מעל והטילו פצצות תאורה בשטח האויב, עד שהלילה האפל החוויר והוכיח כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
הקצינים המובילים (אייל אסרף וחיליק סופר) הסתערו ראשונים, ממש כמו בתקופת המרדפים כשמפקדים בכירים הובילו את הכוח המסתער וחילופי האש היו עזים. היינו בעמדה נחותה והם צלפו בנו מעל. האויב לא מיהר להכנע וגם אחרי שהושלכו רימונים והומטרה לעברו אש כבדה, אחד המחבלים נפצע בידו אך המשיך לירות בקלצ'ניקוב בידו השנייה וכך נמשך הקרב עד שהתקפת האויב נשברה וחוסלו המחבלים.
כשבאנו לפנות את הפצועים התברר המחיר הכבד – מפקד מחלקת הטירונים טל צמח מקיבוץ חולדה נהרג בהיתקלות מהמארב. באותם רגעים שרר ערפל קרב וגופתו הרעננה של המפקד הצעיר הונחה על אלונקה וכוסתה בשמיכת סקביאס. טעיתי לחשוב כי מדובר בגופת מחבל, סיננתי קללה והעפתי בבעיטה ערמת עפר ואבן לעבר החלל הטרי עד שמישהו טרח להסביר שהוא משלנו.
כששאל אחד המפקדים: 'האם אנחנו בסדר', עניתי ש'ברוך השם, אצלנו כולם בריאים ושלמים" והוא זרק מבט מחנך. הבנתי את הטעות בניסוח וכמעט הרגשתי צורך לבקש סליחה על כך שנשארנו בחיים.
(צילום: באדיבות דוד זולדן)
ההר היה תלול ונפלנו יחד עם הפצועים שהיו נשואים על גבי אלונקות. הם נאנחו מכאב אך עודדו אותנו ואמרו שהם בסדר. כשהגענו לפסגת ההר, הם פונו במסוק לבית החולים. השעון הורה על עשרים לארבע לפנות בוקר ובאותו הרגע, שם ליד הבט"שית, חשבתי על הוריו של הקצין הלוחם שטרם קיבלו את הידיעה על מות בנם. הבנתי עד כמה הולכים חייהם להשתנות מהקצה אל הקצה, אלא שעכשיו הם עוד נחים בשלווה ומרוויחים עוד כמה רגעי נחת לפני הנקישה האיומה על הדלת.
הנח"ל החרדי בראשית דרכו, נזקק לאירועים קרביים מכוננים ולמיתוסים שעליהם אפשר לגדל לוחמים צעירים המצטרפים לשורותיו. בעקבות טבילת האש הראשונה והתוצאה המרשימה, החליט רב אלוף שאול מופז לקדמנו לגזרת "גב ההר" ולשתף אותנו במבצע "חומת מגן".
רוצים להישאר מעודכנים?
אתמול באיחור של 20 שנה הגעתי לקברו של טל לבקש סליחה. אביו ביקש שאגיע לבית המשפחה לספר את הסיפור מהזווית שלי. היו שם המשפחה, החברים מהכיתה ואחים לנשק והם שמעו על השכול שלהם מנקודת מבטו של חייל מכוח החילוץ בשדה הקרב ההוא, בטבילת האש הראשונה של הנח"ל החרדי.
במהלך 23 שנות קיומו של הגדוד החרדי, הוא תרם את חלקו הצנוע לחלקת בתי הקברות הצבאיים ובימים שכאלה, כאשר הוא עומד במרכזה של פרשה מטלטלת וגוברות הקריאות לפרקו מנשקו, זה הזמן להזכיר את חסד נעוריו ולדבר על שותפות הגורל בין האם החרדית השכולה מבית שמש לבין שכנתה מקיבוץ חולדה, אמו של סגן טל צמח, יהי זכרו ברוך.
- הכותב הינו דוד זולדן – חבר הוועדה לשוויון בנטל, ממייסדי הנח"ל החרדי, סופר, חוקר ומרצה
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
