הוא אח במחלקה פנימית ב' במרכז הרפואי הדסה עין כרם, בעל ותק של 5 שנים – הכירות את מיכאל אופנהיימר:
מבחינתו של מיכאל אופנהיימר, הוא מצא את ייעודו בחיים ביום שהחל לעבוד כאח בהדסה.
"עשיתי כל כך הרבה דברים בחיים שלי ושום דבר לא נתן לי את ההרגשה שאני מצדיק את הקיום שלי. היום, כשאני אח בפנימית ב' בהדסה עין כרם, אני מרגיש כי לפחות בחלק מהיום שלי, כשאני בהדסה, אני מצליח להצדיק את קיומי, אני יודע שאני מוביל לשינוי בקרב המטופלים שמחלימים ומשתחררים מהמחלקה".
מיכאל, בן 50 ואבא לשלושה ילדים, נולד וגדל בארה"ב עם חלום להיות ביולוג ימי, חלום שהתפוגג כבר בסמסטר הראשון בקורסים בפיזיקה ומתימטיקה, כי מיכאל הבין שהוא איש של אנשים, איש של נתינה ושל שליחות. בגיל 29 עלה ארצה והתגייס לצה"ל לשירות מקוצר המיועד לעולים. מיכאל נאבק מול מפקדיו לאשר לו שירות מלא וסדיר כולל כניסה ללבנון וכך הפך להיות הסדירניק הכי מבוגר בצה"ל. לאחר השירות הצבאי ולימודי עבודה סוציאלית המשיך דרכו בקיבוץ בית שאן, כחקלאי, גידל תמרים, נישא והפך לאב. לאחר מספר שנים הוא ובני משפחתו עברו לגור בירושלים. כחלק מהמעבר והשינויים בחייו, נתקל במקרה בשלט של בית ספר לסיעוד בהדסה המזמין את האוכלוסיה האקדמית להסבה מקצועית. ללמוד להיות אח/ות. לאחר שלושה שבועות מהיום "ההוא" בלשכת התעסוקה מיכאל כבר היה בכיתה בבית הספר לאחיות של האוניברסיטה העברית והדסה. בתום לימודיו התחיל את עבודתו במחלקת פנימית ב' שבהדסה עין כרם. "אני עובד כאח בהדסה כבר חמש שנים ואוהב את המקצוע עד אינסוף. מבחינתי זוהי המהות. אני לא בא לעבודה, אני בא להדסה", הוא מדגיש בחיוך. "אני אח מבוגר יחסית, שמגיע למפגש עם מטופלים ומשפחות עם ידע וחוויית חיים עשירה, עם כלים ופרספקטיבה לחיים. הקשר האישי שאני בונה עם המטופלים ובני משפחתם, זו לא עבודה – זו חוויה אחרת".
רוצים להישאר מעודכנים?
"אני זוכר שקיבלתי למחלקה שלנו מטופל בן 49 שהגיע מטיפול נמרץ במצב מאד קשה בליווי אימו שהייתה מאד חרדה למצבו. הוא אושפז אצלנו לתקופה ארוכה כאשר במהלכה בצענו שלוש החייאות מוצלחות וטיפלנו בכל הבעיות הרפואיות שלו". כחלק מהשליחות המקצועית של האחים והאחיות בהדסה מושקעים מאמצים רבים לקידום בריאותם הנפשית של המטופלים לצד הטיפול הרפואי. מיכאל מספר כי "לאחר כחודש מהאשפוז, התארגנו להוציא את המטופל, בעודו מונשם, ללובי הפתוח של בית החולים. רצינו לאפשר לו לחוש את השמש, לראות אור יום ולנשום אוויר צח. המטופל ואימו שהייתה שותפה להתארגנות, התרגשו מאד ואין לי ספק כי עשייה כזו משפרת ומקדמת החלמה". ואכן, לאחר כחמישה חודשים המטופל השתחרר מהמחלקה לביתו, ועל הרגליים. מיכאל מספר כי המטופלים וכך גם בני המשפחה זוכים לליווי מקצועי וכוללני הניתן על ידי האחים והאחיות לכל אורך האשפוז במחלקה. טיפול אמפתי, מכיל ומקצועי המעניק סיפוק למטופלים ולמטפלים כאחד.
מיכאל מתאר את העבודה כאח כחיובית ומעצימה מאוד. "תהליך נכון של טיפול, פרידה, החלמה – זו הצלחה", ומוסיף כי לפני זמן מה קיבל מכתב תודה מבת שאביה בן ה—85 נפטר במחלקה. במכתב התודה, הבת כתבה למיכאל "התהליך שאתה עזרת לי עם אבא להפרד ממנו, מאד הזכיר לי את התהליך שעברתי עם המיילדת בלידה של הילד הראשון שלי. היא עזרה לי להביא את הילד שלי לעולם הזה ואתה עזרת לי להביא את אבא שלי לעולם הבא".
