עד אמצע שנות ה-90, במוסדות הרפואיים השונים בארץ ובעולם, התפיסה הגורפת הייתה כי הכאב אמנם מהווה אינדיקציה לחולים, אך הצוות הרפואי מעולם לא שאל מטופל מיוזמתו עד כמה הוא כאוב והטיפול בכאב לא נתפש כחלק מתפקידי הצוות הרפואי בעת טיפול בבעיות בריאות. בתחילת שנות ה- 2000 עלתה המודעות לנושא בעולם כולו גם בארץ וגם במרכז הרפואי שערי צדק. בעשור זה, מונתה צילה כהן לשמש כאחות כאב – ראשונה בהיסטוריה של בית החולים. צילה, שעבדה שנים במחלקה לרפואה דחופה ובמחלקה לטיפול נמרץ, מספרת על מהפכה של ממש:
"זה היה מרתק. לפני כן, מי בכלל דיבר, על טיפול בכאב וניהולו?", מציינת. "יתרה מכך, לאחר ביצוע ניתוח, במקרים בהם המטופל התלונן על כאבים, השיבו לו: 'תגיד תודה שהניתוח עבר בשלום'.
מאוחר יותר נעשו עבודות רבות שבחנו את מידת השפעת הטיפול בכאב על מהלך האשפוז. עבודות אלו הראו חד משמעית כי הקלה על כאב, כחלק ממכלול הבעיות בהן יש לטפל באשפוז, מקצרת את משך האשפוז ומשפרת את ההחלמה לפני ואחרי ביצוע פעולות מורכבות. לאחר למידה מעמיקה של הנושא, התחלתי לפתח את הנושא גם בבית החולים. כיום אנו דוברים שפה אחידה בין לאומית הקשורה לכאב, בה אחד מבין את השני. לא עוד המושג 'מתלונן על כאב', שהיה נפוץ בקרב הצוותים המטפלים ובעל קונוטציה שיפוטית, אלא 'מדווח על כאב', זה מעיד על שינוי מוחלט בתפיסת הכאב מאומדן מגיב לאומדן יזום".
מ 1-10 – כך מנהלים כאב
"מי שנאלץ להיות מטופל בשנים האחרונות בשערי צדק, נתקל בוודאי בסרגל הכאב. הסרגל הוא כלי בין לאומי לאומדן כאב במטופלים, המתייחס למספר פרמטרים בסקאלה פשוטה. הספרה 1 מעידה על מידת כאב מינימלית והספרה 10 על כאב חריף. את הסרגל, שמלווה בצבעים ופרצופים, אנו מראים למטופל ומלווים בשאלות הנוגעות לרמת התפקוד שלו ותחושתו הכללית. לכל אוכלוסיית מטופלים יש סרגל ייחודי משלה, למשל: תינוקות, פגים, מטופלים מונשמים לאחר ניתוח, מטופלים במיון וכו'. ולכל מחלקה אחות נאמנת כאב מחלקתית.
צילה כהן (צילום: באדיבות דוברות שערי צדק)
הכאב אמנם נמדד על פי סרגל המורכב ממאפיינים ומספרים, אך לדברי צילה, הכאב וערכו המספרי אינו הפרמטר היחיד שנכלל במשוואה: "לא תמיד הטיפול הוא רק בכאב. זה נכון שיש לנו סרגל לאומדן כאב ומגוון עצום של תרופות להקלה. אקמול יפתור בעיה פיזיולוגית ומה עם הבעיה הפסיכולוגית? לכך דרושה היכרות של הצוות את המטופל. כאשר נבחנת רמת הכאב, אנו מבררים עם המטופל מה רמת התפקוד שלו ועד כמה משפיע הכאב על תפקודו. איזו מידת כאב חווה באופן יום יומי, האם מדובר בכאב כרוני וכו'. בנוסף, יש משתנים שמורידים את יכולת ההתמודדות עם הכאב, למשל, שתי יולדות עם כאב המוגדר בסרגל ככאב בדרגה 5 אחת ילדה תינוק בריא והשנייה חוותה "לידה שקטה". עלינו לזהות בשטח מה הרקע של כל מטופל, כיצד נראית הסביבה שלו, המשפחתית והחברתית. כל זה ישפיע על מה שקורה לו עכשיו. לפי זה אנו מחליטים כיצד לטפל".
לדברי צילה לטיפול בכאב שלושה עקרונות חשובים: 1+1 = 3. שילוב של שתי תרופות נותנות אפקט ריפוי טוב יותר. טיפול בכאב מסביב לשעון. אם אנו יודעים שהטיפול המתוכנן כרוך בכאב אנו משתדלים למנוע מראש את הכאב ולטפל 'מסביב לשעון' + תוספת לפי הצורך. אם תאמין למטופל הוא ייתן בך אמון. המטופל הוא הצינור לזהות כאב. הכאב הוא מדד סובייקטיבי, אין לנו מד כאב שבאמת יכול להתחשב במכלול האדם, רק המטופל בעצמו יכול לדווח לנו על הכאב, כדברי עמוס עוז 'כאשר לאדם כואב, אפשר לדבר על זה רק בגוף ראשון יחיד'. סף הכאב משתנה מאדם לאדם, החל מהיבטים פסיכולוגיים, תפיסות עמן בא מהבית ומידת הרגישות שלו. גם כיום, למרות המחקרים הרבים והידע המצטבר קיימת בקרב צוותים מטפלים נטייה לשיפוטיות. אני מנחה את האחיות להאמין למטופלים. זה דבר שבונה אמון עם המטופל ומסייע בהמשך הטיפול בו ומשפר את מידת שביעות הרצון שלו ממשך האשפוז ומהטיפול.
רוצים להישאר מעודכנים?
"יש להסתכל על כאב כחלק אינטגרלי ממכלול האתגרים עמם יש להתמודד במסגרת הטיפול ולמנוע אותו. איזה סיפוק יכול להיות לצוות שמטופל אומר 'וויי, איזה כיף, לא הרגשתי כלום".
"מטופלת שהגיעה אלינו קיבלה משככי כאב רבים. מלבד העובדה שהטיפול התרופתי לא היה יעיל, הוא גרם לה להתמכר לתרופות. הצוות בשערי צדק זיהה זאת ושינה את מינון התרופות. הובהר למטופלת מה עומד לקרות ובשיתוף פעולה בין תחומי שכלל עובדת סוציאלית, מומחי כאב, פסיכיאטר ורופא, המטופלת יצאה מפה עם מינימום של משככי כאבים וללא תלות בהם.
צילה מספרת כי בין שלל האתגרים העומדים בפני אחות כאב, הטיפול המאתגר ביותר הוא במטופלים שאינם יכולים לבטא את עצמם, למשל מטופלים לאחר אירוע מוחי, מטופלי טיפול נמרץ, מונשמים ומורדמים ותינוקות. לכל מטופל סרגל התואם את מצבו, "לדוגמה בן אדם מונשם ומורדם, לאחר תאונת דרכים. ההנחה היא שכואב לו. לפי הבעת פנים, תנועת גפיים, התנגדות למכונת הנשמה, משקללים אומדן כאב ומטפלים בו בהתאם. לתינוקות פותח כלי מיוחד לזהות כאב, על פי 5 פרמטרים: הבעות פנים ותנועות רגליים, פעילות הגוף, בכי ויכולת להירגע. על פי זה המטפל קובע את הטיפול בכאב. חולים דמנטיים וחולים עם בעיות מנטליות – קוגניטיביות, תלויים בצוות באופן מוחלט ונדרשת גישה לא שיפוטית. שהמטופל יהיה כמה שפחות תלוי בתפישת הכאב של המטפל. מטופל לא כאוב הוא שבע רצון, הוא מחייך, הוא יקום על הרגליים מהר ואנחנו נראה התקדמות".
בימים אלו מתקיים בשערי צדק קורס כאב לצוותים סיעודיים לאחים ואחיות מכל המרכזים הרפואיים בעיר ביוזמת צילה. "הגענו להשתתפות שיא של 100 אחים ואחיות, שכולם יקבלו כלים טובים יותר לניהול כאב. יש בזה סיפוק גדול. כל יום אני מרגישה שעשיתי טוב למישהו והשאיפה שלי היא שכל איש צוות בבית החולים שלנו וגם בבתי חולים אחרים יהיה מודע לנושא וישתמש בכלים שאנו מציעים".
