דעה | ההתייקרות בתחבורה הציבורית – שערורייה מגזרית

שערוריית התייקרות התחבורה הציבורית על חשבון המגזר העובד עלתה השבוע לכותרות, ובצדק.

מזה שנה אנחנו מנהלים מאבק כנגד התייקרות הזאת. מה שהתחיל עם התייקרות של הרכבת הקלה בלבד בנסיעה בודדת, הפך להתייקרות של התחבורה הציבורית כולה, גם בנסיעות בודדות וגם בחופשי חודשי. נסיעה שעלתה לפני שנה 5.5 שקלים תעלה החל מיום שישי הקרוב (25 באפריל) 8 שקלים, וביוני ייתכן ש-9 שקלים. התייקרות של לפחות 45 אחוז, בשנה אחת, במוצר צריכה בסיסי. אה. אבל לא לכולם.

לפני שנה, בדיון בוועדת הכלכלה בכנסת בנושא שבו הצלחנו לדחות את רוע הגזרה בכמה חודשים. אז הסבירו נציגי משרד התחבורה והאוצר שההתייקרות נועדה לשפר את רמת התחבורה הציבורית – בתדירות, בקווים חדשים, בנתיבי תחבורה ציבורית ועוד. זה לא היה אמין כבר אז, אבל השבוע, האמת התבהרה. כל המהלך נועד למטרה אחת ויחידה, והיא לממן הנחות, בשיטה שאין לה אח ורע בעולם כולו, למי שהשלטון חפץ ביקרו, ובעיקר המגזר החרדי.

• כך משרד התחבורה מחלק את ירושלים

כמנהיג של תנועה פוליטית של חיבורים בין ימין ושמאל, חילונים ודתיים, אני מתעב את השיח המגזרי ומתרחק ממנו בכל כוחי. גם בעירייה, פעמים רבות אני משתדל, ומצליח, להיות גשר בין חרדים וחילונים.

אבל, כמשתמש תחבורה ציבורית, המהלך הזה פשוט העלה לי את העצבים. השיטה הזויה ממש. מי שגר ברח' שמגר ברוממה למשל, רחוב מהיקרים בישראל במדד אמין כמו מחיר שקל למ"ר, יקבל 50 אחוז הנחה בתחבורה הציבורית. מי שגר ברח' האדמו"ר מבויאן, רחוב של וילות בהר נוף – 50 אחוז הנחה. מי שגר ברח' יעקב פת, ה-דוגמא הקלאסית למגורים צנועים בירושלים? כלום. גרים בגוננים – יוסי בן יועזר, אלכסנדריון? כלום. כלל הרחובות בשערי חסד, שכונה חזקה ומאוד-מאוד יקרה? הנחה. בית וגן האמידה? הנחה. רח' אורוגוואי בקרית היובל הסמוכה – לפי מספר. אי זוגי לא, זוגי כן. פסגת זאב וגילה, שכונות קלאסיות של מעמד הביניים הירושלמי? רחוב כן רחוב לא. אפילו רחביה חולקה דה פקטו לחרדים וחילונים. תכנסו למחשבון לחישוב ההנחות, הוא מאוד נגיש. תשחקו עם זה קצת, לא תאמינו מה תראו. מיותר לציין, כמובן, שגם השכונות הערביות מקבלות הנחה.

משרד התחבורה מסביר שהכל נובע משיטת החישוב של רמה סוציו-אקונומית של הלמ"ס, שמתבססת על 14 פרמטרים שחלקם מבטיחים שאדם עם סגנון חיים חרדי יחשב לעני לא משנה מה מצבו הכלכלי באמת – מספר נפשות למשק בית, חציון גילאים, בעלות על רכב ושווי הרכב, תארים אקדמיים ועוד.

אדיר שורץ (צילום: שרון גבאי)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

זה הזמן להזכיר: 50 אחוז מהגברים החרדים לא עובדים, מבחירה. 70 אחוז מהנשים הערביות, כנ"ל. מדיניות כלכלית בולשביקית מהסוג הזה מתאימה גם בתיאוריה רק אם כולם שותפים ממש בנטל. היא גם לא מתאימה במוצר כמו התחבורה הציבורית בישראל, שבו העשירים באמת לא משתמשים, אלא כל הסקאלה מהמעמד הנמוך למעמד הבינוני ועד למעמד הבינוני גבוה.

כל זה מעניין, למיטיבי לכת של אנשי מדיניות או ש אזרחים מעורבים. אבל זה לא העיקר. העיקר הוא שיש כאן, כמו בנושא הארנונה למשל, מגזרים שעובדים בשביל אחרים. אז מה אם מעמד הביניים ומשפחות צעירות ימשיכו לכרוע תחת הנטל. אז מה אם אנחנו בשנתיים של מלחמה, שבה המגזר העובד לקח על עצמו נטל נוסף, בדמות מאות ימי מילואים מצטברים.

ירושלים סבלה במשך שנים מנטישה של משפחות חילוניות, דתיות לאומיות ומסורתיות. זה קרה מהמון סיבות, אבל גם בגלל המעמסה הכלכלית שנוצרת מלסחוב אחרים על הגב. כירושלמי, אני כאן גם כדי לתקן, אבל גם כדי להזהיר – אימוץ ההיגיון הזה בתחומים נוספים, במקרה הזה בתחבורה הציבורית, הוא מסוכן ממש לעתידה של מדינת ישראל. ממש לא עניין של כמה שקלים לכאן או לכאן.

נמשיך את המאבק בכל הכלים הרלוונטים.

• הכותב הינו סגן ראש העיר, יו"ר 'התעוררות בירושלים', ומשתמש קבוע בתחבורה ציבורית ובאופניים.