דעה | סיום המלחמה מול איראן: הערכת מצב או – למה לא אופוריה?

סיום המערכה מול איראן, שהחלה במכת פתיחה מבריקה ומפתיעה, המשיכה בתקיפות מדוייקות וחופש טיסה בשמי איראן והסתיימה בהצלחה מבלי להיגרר למלחמת התשה (נכון לעכשיו) הציפה בקרב רבים מאיתנו תחושת אופוריה.

הפגיעה באויב קיומי שחימש את זרועות הטרור סביבנו לצד מספר כואב אך נמוך ביחס לתחזיות של אבידות אזרחיות ותוך הצגת עליונות אווירית, טכנולוגית ומודיעינית מוחצת- הביאו להתרוממות רוח מוצדקת ולהשבת האמון ביכולות מערכת הביטחון שלנו לגלות יוזמה, תחכום והתקפיות. עם זאת, הגלישה למחוזות האופוריה כפי שהיא מסתמנת בחלקים בציבור ובתקשורת מסוכנת. אז למה לא אופוריה עכשיו?

1. אנחנו לא יודעים באמת מה תוצאות התקיפות. אחת לכמה שעות עולות ידיעות על היקף הפגיעות במתקני הגרעין של איראן- חלק מהכתבות טוענות שלא נגרם נזק משמעותי, חלק טוענים שהחזרנו את תכנית הגרעין שנים אחורה, אחרים טוענים שמדובר רק בכמה חודשים או שבועות, האיראנים טוענים שנגרם להם נזק כבד (האם ניתן להאמין להם?), הנשיא טראמפ מברבר את עצמו לדעת. מה באמת קורה? קשה לדעת מה קורה מתחת לאדמה. להזכירנו, את "שומר החומות" סיימנו בדברי רהב על כך שהחזרנו את חמאס שנים אחורה, שמכת התקיפה המקדימה הרגה מאות מחבלים במנהרות, חיסלנו את "המטרו" ומעתה צפוי לנו שקט. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.

2. אנחנו לא יודעים מה ההשפעה של התקיפות על המדיניות האיראנית. האם משטר האייתולות יחליט דווקא להאיץ את פיתוח הפצצה? האם הוא יחדש את טבעת האש סביב ישראל? האם איראן תשאף להישאר מדינת סף גרעינית? המו"מ עם האמריקאים יקרוס וטראמפ ישלח שוב מפציצים או שאולי תפרוץ מחאה, האופוזיציה תפיל את המשטר וכולנו נרכב לעבר השקיעה? אין לנו מושג. לא שיערנו אחרי סיום הלחימה בלבנון שתוצאת המשנה תהיה נפילת סוריה. מוקדם מדי להעריך.

3. בספרו "מלחמת יום הדין" על מלחמת יום כיפור מקדיש חיים הרצוג פרק שלם להלכי הרוח בציבור הישראלי לפני המלחמה. שם הפרק "וישמן ישורון", ובו ציטוטים רלבנטיים לימינו: "אווירת היינו כחולמים שאפפה את הציבור הישראלי, גרמה לו להתעלם מנקודות תורפה רבות אשר נתגלו בצה"ל במהלך המלחמה ובפרט מן העובדה שהערכות המודיעין הישראלי לגבי כוונות הערבים התבדו…גם הפעם התגלו ליקויים רבים בתוך צה"ל, כשם שהתגלו במערכת "קדש אך בתוך צהלת הניצחון נתנו מעטים את דעתם על כך".

נשמע דומה. רוצים עוד? "הקפיאה על השמרים פשתה בצמרת. שיטת הבחירות פטרה שר או ח"כ מן הצורך לסנגר על מעשיו לפני בוחריו. כל מנהיג פעל מתוך הידיעה שככל שירבה לשגות- מקומו ברשימת המועמדים לכנסת הבאה לא יפגע. שיטת הממשל העניקה למנהיגות תחושת כוח בלתי מבוקרת העלולה להוליד החלטות נחפזות ולא בדוקות. מעצם טבעה עודדה אוירה זו לעתים יחס של הזנחה וחוסר זהירות בניהול ענייני המדינה".

המערכה מול איראן היתה מוצלחת אבל היא אינה יכולה לטשטש ליקויים כה רבים בניהול חיינו כאן – מהעדר השוויון בנטל ליוקר המחייה המאמיר לקריסת הביטחון האישי ועליית הפשיעה למשבר התחבורתי ועוד ועוד.

4. השמחה על הביצוע המופתי והמוצלח של המערכה באיראן צורם במיוחד לאור גודל המחדל וההפקרה ב-7.10. גם באיראן וגם בלבנון ראינו למה אנחנו מסוגלים כאשר המערכות שלנו עובדות, מתכננות תכניות נועזות, מקצות לכך משאבים, מתאמנות ומביאות הכל לידי ביצוע באופן מושלם. בשבת השחורה ראינו את ההפך- מה קורה כאשר כל המערכות קורסות בזו אחר זו, לא מזהות את הסכנה, לא נערכות, לא מתאמנות ולא בונות תפיסת הגנה מתאימה לאיום. הפער בין שפל המחדל ובין פסגת הביצוע זועק לשמיים. אחרי כישלון צורב ומדמם- אולי לא כדאי להתהולל כל כך.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

5. גם ההישענות על "סיעתא דשמיא" ותחושת הנס שנעשה לנו ב-7.10 שחשף בפנינו את מזימות אויבינו היא עוול נוראי, שלא לומר טיפשות. ראשית, כל בר דעת הכיר את תכנית "אחדות הזירות" שבנו סביבנו האיראנים. השבת השחורה לא חשפה בפנינו דבר אלא הייתה מימוש רעיון מבצעי של האויב שהכרנו ופשוט לא נערכנו אליו. שנית, ההסברים האלו מזכירים מאוד את היחס החרדי לשואה- הרבי מלובביץ' טען כי השואה הצילה את העם היהודי והשווה בינה ובין "קטיעת רגל מורעלת", מהלך חיוני להצלת הגוף כולו. זוהי כמובן טענה מגוחכת ומקוממת הבאה להצדיק אירוע נורא ביומרה להבין מהם שיקוליו של בורא עולם. אם במערכת באיראן עמדה לנו "סיעתא דמשיא", האם בשבת השחורה היה "הסתר פנים"? מוטב לא להיגרר להסברים תיאולוגיים קלושים. כמו שאמרה רחלי פרנקל לנוער שבא להתפלל על בנה נפתלי שנחטף ב-2014: "אני מאמינה בלב שלם שהם יחזרו, אבל מה שלא יקרה השם לא עובד אצלנו"

6. אנחנו עדיין במערכה. למחרת הפסקת האש כבר התבשרנו על נפילתם של שבעה לוחמים מגדוד 605 של חיל ההנדסה בקרב בחאן יונס, הסדיר והמילואים מתוחים בלחימה עד הקצה, יש לנו עוד חטופים בעזה. חגיגות ניצחון צנועות יהיו אחרי שכלל חטופינו ישובו. ההגבלות אולי הוסרו אבל עדיין לא חזרנו לשגרה.

המבצע המוצלח באיראן יכול וצריך להשיב את האמון במערכת הביטחון, הוא בוודאי עשוי לחזק את מעמדנו האזורי ויש סיבה טובה לגאווה אבל אל לנו להיסחף לאופוריה ובוודאי לא להכתיר מנהיגים בשר ודם (שכשלו בעבר) למלכים ובני אלים. מוטב להישאר עם הרגליים על הקרקע, לדבוק בהשבת החטופים ובהסרת האיום הנשקף לנו מעזה, לתחקר לעומק את מחדל ה-7.10 ולהיערך לבאות.

• הכותב הוא עמית פוני-קרוניש, קצין הנדסה במילואים בפיקוד הדרום