כפי שציינתי בטור הקודם, ירושלים היא המצפן של המדינה. כאן, בנסיעה בקרונות הרכבת הקלה ובסיבוב של שישי בסמטאות השוק, אפשר לנתח את רעשי הרקע של הפוליטיקה הישראלית. במציאות פוליטית רועשת ומבולבלת, 'עוצמה יהודית' של איתמר בן גביר מספקת לבוחר מוצר ללא הפרעות ורעשי רקע. היא לא צריכה רשימה שתדבר בשמה – בן גביר הוא השפה, הוא המסר והוא השטח. עבור המצביע הכתובת היא אחת, והיא חדה מתמיד. בעוד שותפיו הטבעיים בציונות הדתית מגרדים בסקרים של ינואר 2026 את אחוז החסימה, עוצמה יהודית של בן גביר מצליחה לשמור על יציבות מרשימה. גם כשסקר ערוץ 14 מהשבוע האחרון מראה ירידה קלה ל-7 מנדטים, בן גביר נותר בעל הבית הבלתי מעורער של הימין האידיאולוגי מול ההיחלשות המובהקת של סמוטריץ'.
כדי להבין איך הכוח הזה מתורגם למציאות, צריך לצאת מהאולפנים הממוזגים אל המקומות שבהם המצלמה היא כלי עבודה אסטרטגי. סיורי השטח שלו מרהט ותראבין שבדרום ועד לביקורים בבתי הכלא ובטקסים של השב"ס, הם לא "מופע של שר הטיקטוק" כפי שמנסים יריביו לטעון בלעג. זוהי הבנה עמוקה של צרכי הקהל שלו, שמחפש קבלות על ייצוג בשטח. הביקור המתוקשר של בן גביר השבוע במתחם אונר"א בשייח' ג'ראח, יחד עם סגן ראש העיר הירושלמי אריה קינג (מאוחדים), כשהבולדוזרים החלו להרוס מבנים במתחם והדגל הישראלי הונף מעל המבנה שפונה, היתה חגיגה של יום היסטורי לו ולתומכיו. הוא סיפק למצביעים שלו את תמונת הניצחון שהם ייחלו לה. עבור המצביע, הנוכחות של קינג ובן גביר בלב מוקד החיכוך הזה היא לא סתם יח"צ, או עוד פוסט. אם תרצו – בן גביר מחיל ריבונות מעשית בירושלים.
לצד שטח חזק, זריז ואפקטיבי, בן גביר הצליח לרשום על שמו מגמה חברתית-ביטחונית ששינתה את פני הרחוב הישראלי: תרבות נשיאת הנשק האישי. המגמה הזו, שצמחה בזכותו, הפכה לסמל הקדנציה שלו. הנתונים הסטטיסטיים מדברים בעד עצמם: אם בינואר 2024 עמד מספר בעלי רישיונות הנשק הפרטיים על כ-150,000, הרי שכיום, בינואר 2026, הנתונים מצביעים על זינוק ללמעלה מ-450,000 אזרחים נושאי נשק. האקדח על החגורה הוא משילות. מדובר ב'קבלה' כמו שאומרים, אחת שממחישה מדיניות ישירה של בן גביר, וגם לגדולי המתנגדים יהיה קשה להתעלם מהנתונים.
איתמר בן גביר בהר הבית (צילום: הרשתות החברתיות של איתמר בן גביר)
רוצים להישאר מעודכנים?
תופעות רשת כמו מרדכי דוד הן ההוכחה לכך – הן משמשות כמכפיל כוח שמעניק לגיטימציה בקהלים שפעם היו נרתעים מהמפלגה. מצביעי עוצמה יהודית של 2026 הם מזמן לא קצוות ולא שוליים. היום, זוהי מפלגת המיינסטרים החדשה שנמצאת בכל עיר ועיר בישראל. הלגיטימציה הזו חודרת עמוק: סקרי עומק (ובהם סקר מעריב) מגלים כי כ-24 אחוז ממצביעי גוש הימין מסמנים את בן גביר כיורש המועדף על נתניהו ביום שאחרי (כן-כן). עוצמה יהודית היא כבר לא נספח פוליטי, אלא כוח שהשטח רואה בו אלטרנטיבה שלטונית לגיטימית לגוש כולו.
אך כדי לפרוץ את תקרת הזכוכית באמת, המפלגה זקוקה לצעד הבא – הסתערות מחודשת וישירה על יישום הרפורמה המשפטית. ב-2026, כשהבייס הימני מרגיש שהשינויים המיוחלים במערכת המשפט נבלמו או התמסמסו בתוך מבוכי הליכוד, בן גביר יכול וצריך להפוך לראש החץ של המאבק הזה. בזמן שיריב לוין מוצא את עצמו שקוע במלחמות התשה פנימיות מול דמויות כמו טלי גוטליב על מיקום בפריימריז הבאים, בן גביר צריך לזהות את הוואקום הזה ולהסתער עליו. הפיכת הרפורמה לדגל אקטיבי ומעשי היא מהלך שיכול לעזור לו "לשתות" לפחות שני מנדטים מהליכוד – מאותם מצביעים שמאסו בהססנות ומחפשים את הביצועיסט שלא נרתע מלחץ ולא עוצר בתירוצים.
איתמר בן גביר בלשכה המאולתרת בשייח ג'ראח
שאלת החיבור המחודש בין סמוטריץ' לבן גביר נותרה פתוחה ותקום או תיפול על מחקרים. ההימור שלי אומר שאם יהיה חיבור, שניהם ישמרו על כוחם אך לא יצליחו לגדול. אם לא יהיה חיבור – הציונות הדתית במבנה הקיים תתקשה לעבור את אחוז החסימה. להערכתי, שניהם לא באמת רוצים את החיבור הזה, אבל נתניהו דורש זאת מהם למען אחדות הגוש, והוא יודע היטב מה הוא עושה. בסוף, ההכרעה של בן גביר תהיה בין "אחריות לגוש" לבין השלמת המהפך והפיכתו ליורש הבלתי מעורער של הנהגת הימין האידיאולוגי. בפעם הבאה שאתם רואים את בן גביר בסיור בשוק מחנה יהודה שלנו, מוקף ב-100 שוטרים עם כובעים מנופף לשלום, תיזכרו בטור הזה ותדעו שהוא פשוט יודע את העבודה.
- כותב הטור הוא יועץ תקשורת ירושלמי
יוסי
כל הכבוד לבן גביר! אנחנו לא נדע כמה חיים של יהודים ניצלו בזכות אישורי נשק שהוא יזם מקווה שגם ירושלים תיכלל בתוכנית
בתיה
אלוף בן גביר !
אין מה לומר
דודי
תגיד
התכוונת ל- מנהיג הימין האידאולוגי ????
או שאתה לא יודע לזהות את הימין , או שאתה לא יודע מה האידאולוגיהשלו