סגירת המעגל של השבת גופת החטוף רן גואילי חותמת במידה מסוימת את השבעה באוקטובר. עם השבתו, אנו יכולים להתקדם הלאה במטרות והמשימות שהמדינה הסדירה לנו. אך יש פצע אחד שהמלחמה פערה וטרם הגליד.
אנחנו מתים על מחוות לטובת המשרת. בקורונה כולנו מחאנו כפיים לצוותים הרפואיים, בראשון בספטמבר כולנו מברכים את המורים שלא שובתים ומזה שנתיים, כולנו מצדיעים לחיילים הגיבורים. הארת בניינים בכחול-לבן, הודעות SMS מלטפות וחלוקת "צ'ופרים" בדמות שוברים לגלידה או לסרט. הגישה הזו היא לא רק פטרונית היא מסוכנת. היא מתייחסת למערך המילואים כאל חניכים בבני עקיבא שזקוקים למורל מהמדריכה, בעוד המציאות דורשת שינוי סדרי עולם.
אנחנו לא צריכים סוכריות. אנחנו צריכים חוק שיסדיר את מעמד המגזר המשרת. המילואים הם לא התנדבות, הם תשתית לאומית
שבמשך שנים המדינה נסמכה על "רוח ההתנדבות" של האחוז הבודד שהגיע. אבל הרוח הזו פוגשת בשנתיים האחרונות אגביות וגזלייטינג.
נתוני השנתיים האחרונות חושפים אמת כואבת. כשליש מהבקשות לקרנות הסיוע נדחות בגלל בירוקרטיה, כי המדינה מסרבת להכיר ב"אובדן הזדמנויות" כנזק ממשי. מעל 60 אחוזים מנשות המילואימניקים מדווחות על פגיעה בקריירה שלהן. שירות המילואים של בן הזוג הפך ל"קנס״. בזמן שמילואימניקים מהמעמד הבינוני ״זוכים״ ב-5 אחוזי הנחה בארנונה, המדינה מעניקה עד 80 אחוזי הנחה לאוכלוסיות שאינן משרתות, רק כי הן עומדות בקריטריונים שנוצרו במיוחד בשבילם.
כבר שנתיים שאנחנו נאבקים כדי לעגן את השירות לא כ"נטל" אלא כזכות יסוד המקנה עדיפות מובנית בכל צומת של החיים בישראל. לא עוד הטבות וצ׳וקולוקים אלא זכויות שמעוגנות בדין. קביעת רף הטבות אוטומטי הכולל הנחה משמעותית בארנונה לכל משרת פעיל כברירת מחדל, ללא קשר למבחני הכנסה. אם המדינה יודעת לתת הנחות ענק למגזרים אחרים, היא חייבת להתחיל במי ששומר עליה.
צעד נוסף הוא כיפת ברזל כלכלית למשפחה הכולל סבסוד משמעותי למעונות יום וצהרונים. זה לא צ'ופר, זה תנאי שיאפשר לבני הזוג להמשיך לתפקד כשהבית הופך לחזית. הלוואות "תשתית" בריבית אפסית, כך שבמקום שהבנקים יגזרו קופון של עמלות וריביות אוברדראפט על מי שנמצא בחזית, המדינה תעמיד קרן הלוואות קבועה שתאפשר למשרתים לייצב את התזרים מבלי לממן את בעלי המניות של הבנק.
צעד קריטי נוסף הוא טיפול נפשי בקהילה כזכות מובנית. העלאת הסבסוד לטיפולים נפשיים בתוך קופות החולים לכל משרת ומשפחתו, ובנגישות מיידית.
נתנאל הרש (צילום: נגה מלסה)
רוצים להישאר מעודכנים?
החדשות המרגשות של השבת גופתו של רן גואילי מביאות איתן גם בשורה של סוף לעידן הפרייארים.
המגזר המשרת לא מוכן לשאת יותר את האנומליה שבה מי שלא משרתים מקבלים תקציבי עתק והטבות, בעוד המילואימניק מקבל "תודה" בגביע או בכוס לבחירתו.
המדינה חייבת להחליט האם היא ממשיכה לחלק לנו סוכריות בזמן שהבית הכלכלי שלנו עולה באש, או שהיא מעגנת בחוק את העובדה שמי שנותן יותר מקבל יותר. לא בטקסים, אלא בחשבון הבנק, בבירוקרטיה ובחיי היום יום.
- הכותב הוא נתנאל הרש, חבר הנהלה בשדולת המשרתים ושירת מעל 200 ימי מילואים
אריאל
"אתה רוצה את האמת?אתה לא יודע להתמודד עם האמת" המדינה (הממשלה/כנסת) תמשיך להעניק למגזרים שלא מעניקים בחזרה בגלל שיש להם כח פוליטי שאין למשרתי המילואים.