בזמן שיאיר לפיד עוד לומד את הטרנד החדש בטיקטוק, ובני גנץ מסיר עוקב לגדי אייזנקוט – במצודת זאב שורר שקט מדומה. מי שמביט בסקרים של פברואר 2026 ורואה את הליכוד מתייצב על ממוצע של 29 מנדטים, מבין שלבנימין נתניהו יש תוכנית ברורה, שננסה לפרוס את חלק מסעיפיה בטור הנוכחי. היעד ברור: קדנציה נוספת של ממשלת ימין בראשות הליכוד. אלא שהפעם, זוהי קדנציה אחרונה בהחלט – כזו שתשמש כסיבוב פרידה והשארת מורשת לפני סיום הקריירה הפוליטית הממושכת בתולדות המדינה.
מתחת למעטפת השקט החיצונית, סיעת הליכוד רותחת. הפריימריז הקרובים הולכים להיות כואבים במיוחד, אולי הכואבים ביותר שידעה המפלגה בעשור האחרון. עם "לחץ אטומי" במסדרונות ודילים שנרקמים בחדרי חדרים, חברי הכנסת והשרים נמצאים במאבק הישרדות יצרי על כל מיקום ברשימה. בזמן שהם מזיעים בכנסי פעילים ובהתכתשויות פוליטיות של ה"ליכודיאדה", נתניהו לא רק משקיף מהצד; הוא מספק פתרון לכל משבר פנימי ופותר צווארי בקבוק בצורה כישרונית ששמורה רק לו.
הדוגמה המובהקת לווירטואוזיות הזו היא הדרך שבה נתניהו "תפר" את האירוע סביב הקמת שדה התעופה בצקלג. במקום להניח לחיכוך הטבעי שנוצר בין שרת התחבורה מירי רגב לסגן השר אלמוג כהן להתפתח למתח מיותר, נתניהו הפך את הזירה הביורוקרטית למפגן של נראות פוליטית. הוא העלה את שניהם לשטח, העניק להם את הבמה והקרדיט הנדרשים מול הבייס, ופתר את צוואר הבקבוק דרך אספקת ה"הכרה" ששניהם חיפשו. זהו ניהול פוליטי חכם: נתניהו מזהה את הצורך של שחקניו בהישג תודעתי ומעניק להם אותו בדיוק במינון הנכון כדי לשמור על שקט תעשייתי. המחסניות האסטרטגיות שלו, בינתיים, נשארות מלאות.
היעד המרכזי בתוכנית למיצוי הקדנציה הוא מניעת פיצוץ קואליציוני, גם כשהקרקע רועדת. בסוגיית חוק הגיוס, הכתובת על הקיר ברורה: ככל הנראה לא יהיו מספיק אצבעות בכנסת כדי להעביר את החוק, לא במתכונתו הנוכחית ולא באף מתכונת אחרת. עבור נתניהו, אי-העברת חוק הגיוס היא לכל היותר "מכה בכנף" – אירוע שאפשר להתגבר עליו ולהכיל אותו פוליטית ותקשורתית, ולא משהו שימנע ממנו לסיים קדנציה או לקטוף הישגים בדרך לקדנציית המורשת.
רוצים להישאר מעודכנים?
במקביל, הליכוד משתמש ברפורמת החלב במהלך שכולו "Fake it until you make it" (או בגרסה הפוליטית: Fake it / Make it). המהלך הזה הוא משחק משולב של מראות והשתקפויות: נתניהו מנהל מול בצלאל סמוטריץ' מחול פוליטי של שותפות גורל מעושה, כשהוא משדר לו תמיכה אידאולוגית מלאה ברפורמה, אך בו בזמן נסוג אל מאחורי המגן הנוח של "אילוצים פנימיים". המטרה אינה פגיעה במנדטים של השותף, אלא ביצור אחיזת הליכוד בקבוצות הבייס המסורתיות שלו ("הליכוד הלאומי"). בחדרי חדרים המועמדים בפריימריז מבטיחים ללוביסטים שהרפורמה קבורה, נתניהו מקבל שקט תעשייתי, והציבור ימשיך לחכות לבשורה בסופר.
אז בין הקרבות על מחיר החלב לבין עוד סרטון כועס של טלי גוטליב במסדרונות בג"ץ, נתניהו כבר מוכן עם חבילה מדינית-ביטחונית חזקה מאוד. הוא מכין לציבור הישראלי "גרנד פינאלה" שיוסיף חבילה דיפלומטית חובקת עולם בחסות ממשל טראמפ והסדרים אזוריים חדשים.
ירושלים היא לא רק עיר הבירה, היא הדופק של הליכוד הלאומי. היא המקום שבה הציפיות של הקהל הירושלמי המסורתי פוגשות את הפוליטיקה הגדולה של המצודה. עוד יגיעו הימים שבהם השוק יתמלא בשרים ובפמליות שיבואו לקושש אהבה במחנה יהודה, אבל לעת עתה האקשן מתרחש בקומה התחתונה. הסניף הירושלמי, שתמיד ידע לספק דרמות, סיים את הבחירות הפנימיות שלו, עבר רה-ארגון שאת פירותיו עוד נראה בבחירות המקומיות ב-2028, וזהו פחות או יותר. נתניהו משאיר את הזירה הזו לאמסלם, ברקת והלוי, בזמן שהוא ממוקד במטרה אחת, סופית ומוחלטת. כשבעל הבית פותר משברים בכישרון כזה ומכין מחסניות אסטרטגיות כאלו – כל השאר הם רק רעשי רקע בדרך אל היעד:
קדנציה חדשה של ממשלת ימין בראשות הליכוד, שתהיה תחנתו האחרונה ותשאיר מורשת לפני סיום הכהונה הפוליטית הארוכה ביותר.
- כותב הטור הוא יועץ תקשורת ירושלמי
נ...ש...
זה מה שחסר לעם הזה עוד קדנציה עם הרודן הזה.זה יהיה אסון על אסון !!!!
אהד
המתנה הגדולה של ביבי הוא היעדרם של יריבים שמעיזים להציע משהו אחר. אני לא יודע עד כמה זכויות האדם בישראל ישרדו קדנציה נוספת שלו בתמיכת מפלגות הפשיזם מלא-מלא, אבל כשהדבר היחיד שמביא אנשים להצביע ליריבים שלו הוא הימנעות מאסון, אבל ללא חזון אמיתי והתמודדות עם הבעיות הבוערות, אנחנו בבעיה רצינית שבה אנחנו בכיוון אחד בלבד.