דעה | ירושלים מתגנדרת

גדלתי בשכונת רמות בשנות ה-90-80 של המאה הקודמת (העשרים).

רמות, למרות שהיתה אז צעירה, מתפתחת ומתרחבת, היתה כבר אז שכונת שינה, אפורה ומנומנמת. ללא גני משחק ללא פארקים, ללא שטחי מסחר וללא מרחב ציבורי מפותח. בלי אולם הופעות. רק עם כביש מריבה, שנלחמו שיהיה פתוח בשבתות.

היא היתה מרוחקת מהעיר ומכל הנעשה בה.

ככה זה שהפרמטר היחידי היה לבנות עוד ועוד יחידות מגורים. ליצור קורות גג לביקושים ואחרי זה גם לגלי העלייה מברית המועצות לשעבר. ובכלל קו המנחה היה אז הרצון לכבוש את השטחים המרוחקים ממרכז העיר ורק בשלב מאוחר יותר לחשוב איך למלא את הרצף האורבני עד לשכונות הלווין המרוחקות.

גם בשנים האחרונות ישנה בניה מאסבית בעיר למגורים, כשהפעם היא מתאפיינת בטיפוס לגובה. אף אחד לא אוהב את המגדלים החדשים. אך זה דבר של כורח המציאות ונצטרך להתרגל אליו לטוב ולרע. רק נתפלל שלא יצא מכלל שליטה.

אקססוריז

אבל לצד הבנייה, בשנים האחרונות, חל שינוי מהותי בעיר. לא עוד בנייה אפורה ומנותקת. שבילי אופניים, שטחי מסחר חדשים בשכונות, פארקים קטנים וגינות משחק ועכשיו גם בתי קפה בגנים ותיקים ומשאיות אוכל הולכים ותופסים, אט אט את מקומם במרחב הציבורי. מדרכות האספלט רוצפו, באיי התנועה נשתלים עצים צעירים ומרבדי דשא, הכיכרות מפריחות פרחים וירושלים אט אט מתקשטת ולובשת מעין "אביזירי אופנה", עונדת "תכשיטים", עגילים טבעות ושרשראות. עדיים שהיו כל כך חסרים לה ברבות השנים.

דוגמאות לפיתוח ירוק משולב לא חסרות: פארק אייל על שדרות רופין, בית קפה החדש בגן הוורדים, משאית ההמבורגרים בעמק המצלבה ועוד ועוד.

קותי פונדמינסקי

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

לא שאין עוד פינות מוזנחות. לא שאין עוד מה לעשות – אך בהחלט מי שחולף ברחובות ובשכונות העיר, מרגיש כבר את השינוי המבורך והאסטטיקה הנעימה לעין וגם מברך על התוספות הפרקטיות ועל קידום הפיתוח והחיים האורבניים. היום אפשר לצאת ולשבת לא רק בשוק, במרכז העיר או בקניון. אלא גם אצל הג'יניג׳י בדרך לעין יעל או בהמבורגר של שגב בצומת אורה, ליד תחנת הרכבת הקלה. אספרסו טוב ומאפה טרנדי בבניין הספרייה הלאומית זה לא חילול קודש הקודשים ובטח שאפשר לנצל שם גם את האודיטורים עם השיפוע הלא ברור להופעות ליליות. הרי גם למען זה הוציאו את הספרייה הלאומית ממגדל השן האוניברסיטאי בגבעת רם.

למרות הטוב, בירושלים לא חסרים גם פילים לבנים ופצעים אורבניים פתוחים כמו מלון פנינת דן הנטוש ובריכת ממילא – אבל על זה בפעם אחרת.

• הכותב הינו עיתונאי בתחום התכנון והבנייה, דובר הגיחון לשעבר