דעה | יש רגעים שבהם השתיקה של ראש עיר – רועמת, ואפילו מסוכנת

באחד מלילות החורף של ינואר 2019 הושחת בית הכנסת “שיח ישראל” בקרית היובל. השמש בקושי הפציעה, וראש העיר משה ליאון, כראוי וכמצופה, שלח לתקשורת התייחסות רשמית שבה הגדיר את האירוע "חמור" וכזה שמזכיר "תקופות אפלות של העם היהודי". אחרי ביקור במקום הוא קרא למצוא את הפוגעים ולמצות איתם את הדין, ואמר: "מבחינתי זה כמו רצח, ואולי אפילו יותר גרוע". הוא הוסיף כי הדבר הנכון לעשות הוא להתאחד סביב המקרה המזעזע, ושאסור לעבור עליו לסדר היום.

ביוני 2025, לאחר שבית הכנסת "אור חביב" בשכונת סנהדריה הושחת, ליאון שוב יצא לתקשורת. הוא גינה בתוקף את "המעשה הנפשע", אמר שהמראות הקשים מזכירים לו "תקופות אפלות" וקרא לכולנו להרבות ב״אחדות ובאהבת ישראל״. זה הרקורד של משה ליאון בכל הנוגע לפגיעה בבתי כנסת בירושלים. ובצדק. כך ראוי שינהג ראש עיר.

אבל אז הגיעה סדרה אחרת של אירועים. על קהילת "כל הנשמה" בירושלים עבר בתקופה האחרונה גל של פשעי שנאה. מתקפות שונות, בזו אחר זו. ובמקרים האלו, אותו ראש עיר שאצל אחרים הוא ידע למהר למקום, לגנות, להתריע ולהזכיר את התקופות האפלות של העם היהודי – פתאום נעלם ונאלם. חיפשתי בתקשורת, נכנסתי לדף הפייסבוק שלו – ולא הצלחתי למצוא שום התייחסות פומבית למתקפות: לא ביקור סולידריות, לא הודעת גינוי, לא הצהרה פומבית מינימאלית לחברי הקהילה לפיה "אתם לא לבד בסיפור הזה".

• סליחות? נעצרו קטינים שגרמו נזק לבית כנסת רפורמי ביום הכיפורים
• פשע שנאה בבית הכנסת בבקעה: ניפצו חלון, תלשו דגל גאווה והשחיתו יצירת אמנות

ונדליזם בבית הכנסת הרפורמי "קול הנשמה" (צילום ארכיון: באדיבות קול הנשמה)

לא היה צריך נאום. גם לא מסיבת עיתונאים. מספיק ביקור אחד בבית הכנסת. תפילה אחת לצד הקהילה. אמירה פשוטה של "אני איתכם ואיתכן". זה הכל. וזה בדיוק מה שהופך את השתיקה של ראש העיר לכל כך צורמת ורועמת.

קשה לי להאמין שבינו לבין עצמו, משה ליאון לא מוטרד מהאירועים האלה. קשה לי להאמין שאינו נגעל מפשעי שנאה. ולכן השאלה המתבקשת היא ממי וממה הוא מפחד. האם הדאגה לשלומם של הרפורמים בירושלים, קטנה מהחשש שלו מפני החשבון הפוליטי שיגישו לו שותפיו החרדים והחרד"לים בעירייה? קשה להתעלם מהפער בין אופן ההתנהלות שלו לנוכח פגיעה בקהילה אורתודוכסית, לבין אופן ההתעלמות שלו מפגיעה בקהילה שאינה אורתודוכסית.

יונתן פלג

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אלף-בית של מנהיגוּת, זה שקולו של ראש העיר יישמע ברבים כאשר תושביו זקוקים לו – גם אם ההתייצבות לצידם לא נוחה פוליטית. והסוגיה הזאת לא רלוונטית רק לרפורמים. את אותה ירידה למחתרת ראינו גם כשעימותים בשבתות סביב "קפה בסמטה" הפכו לחלק מהנוף הירושלמי. גם אז, מול מתקפות אלימות כנגד מקום שפועל בשבת – קולו של ראש העיר לא נשמע כפי שניתן היה לצפות, והביריונים הקנאים – ניצחו.

וזה אולי הדבר שמטריד יותר מכל. ראש עיר שהוא גם מנהיג, לא מתעלם כשקהילה ירושלמית חיה עם מטרה על הגב. קהילת "כל הנשמה" היא בשר מבשרה של ירושלים. גם אם היא לא מחזיקה בכוח פוליטי גדול. גם אם יש מי שברוח התקופה האלימה – לא אוהבים את עצם קיומה.

כשהקהילה מותקפת שוב ושוב, ראש העיר צריך להיות שם, והצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. כל מה שנדרש לשם כך זה יושרה, קול, וקצת – ממש קצת – עמוד שדרה.

• הכותב הוא חבר מועצת העיר לשעבר מטעם ‘האיחוד הירושלמי’