דעה | מסקנות ראשונות: ההחלטות שראשי המועדון צריכים לקבל לאור הכשלונות

בשלהי חודש דצמבר האחרון, כתבתי טור סיכום לשנת 2021 על הפועל ירושלים. באותו טור, הבעתי אופטימיות זהירה ורשימת יעדים ריאלית לחלוטין עבור הקבוצה לשנת 2022.

נכון לכתיבת שורות אלו, כשאנו מפלרטטים עם אמצע חודש פברואר, שני היעדים המרכזיים של הפועל בשנים האחרונות – הגעה לשלבים המכריעים בגביע המדינה ובמפעל האירופי נגדעו מוקדם מהצפוי. בעיני, פיק הברכיים שהתפרס על פני שלושה משחקים מכריעים מצריך שינוי קו מחשבה בהתנהלות של מקבלי ההחלטות, כלומר גיא הראל ואייל חומסקי .

ראשית, סוגיית המפעל האירופי בו משחקת הקבוצה. לפני כמה חודשים, כתבתי כאן שלקבוצה כמו הפועל  אין את הלוקסוס לרצף כשלונות בזירה האירופית, שלא כמו יריבתה הצהובה, שלה שריון ביורוליג עד חזון אחרית הימים. האדומים ידעו מאז ומעולם לבנות קבוצה שהגיעה לשלבים המאוחרים (יותר או פחות) ביורוקאפ, והתמודדה מול מועדוני כדורסל מוכרים לחובבי הכדורסל, כשבמקביל שמה תמיד היה מוזכר בהקשרי קבלת כרטיס חופשי ליורוליג. נדמה כי מאז הרעיון של זניחת היורוליג ומעבר למפעל של פיב"א, שמה של הפועל באירופה נשחק, כוחה למשוך תשומת לב מהמפעל הבכיר ביבשת ירד לאפס, והגעה לשלבי ההכרעה במפעל אינה עניין של מה בכך. לעניות דעתי, יש מקום לפחות למחשבה על חזרה ליורוקאפ בכדי למתג מחדש את המועדון, ולו תודעתית ותדמיתית, וגם בקרב אוהדי הקבוצה (4,000 אוהדים מנומנמים במשחק נוקאאוט בחמישי בערב מעידים על כך).

סוגייה נוספת, איך לא – הנושא הלעוס של הסגל הישראלי שהשפיע עמוקות על הכשלונות של הפועל השנה. מקבלי ההחלטות של המועדון בונים כבר שנה שנייה ברציפות סגל ישראלי חלש, אנמי ואפור, למעט אדם אריאל והחלטה אסטרטגית חשובה בדמות החתמת נועם דוברת על חוזה ארוך טווח שהגיע במהלך השנה. נכון, הפועל ניסתה בקיץ לבנות ציר ישראלי בדמות דוברת-זוסמן, מהלך שהבשיל רק בחציו הראשון, אבל למה לא לנסות ללכת על החתמת מתאימות יותר? לדוגמא נתנאל ארצי, גולן גוט, השארת עידן זלמנסון והחזרה של נמרוד לוי. לעניות דעתי, החתמת ישראלים צעירים ומובילים התקפית  היא הבסיס לקבוצה שזקוקה לעומק ברוטציה כשאי אפשר להתבסס על זרים בלבד. לקראת העונה הבאה יש צורך בשחרור של שגב ו-וורקמן והחתמת מחליפים מתאימים (צ’אצ’אשווילי למשל).

נושא אחרון: מעמדו של יותם הלפרין. מודה ומתוודה שאני הייתי מתומכי הישארותו על הקווים טרם ההדחה מאירופה ומהגביע, אולם שתי ההדחות מגלות שאין קסם בכדורסל. בחירת הרכבים לא טובה, ייבוש שחקנים חמים, חוסר שליטה על אובסוהאן (שבמשחקים המכריעים פשוט נעלם), מחיקת גרשון (גאנר נפלא) מהרוטציה כליל וחוסר הבנה שבכדורסל אפשר לשחק בתוך הצבע – מצביעים על בוסריות וחוסר ניסיון. חשוב לציין – הלפרין הוא פרסונה מקצועית שמשרה הרבה רוגע על הקווים והוא אחראי לפריחה המקצועית של אדם אריאל, אולם בעיניי יש צורך בהחתמת מאמן זר בעל ניסיון במפעלים אירופיים שיגיע כבר עכשיו כדי שיספיק להכיר את הליגה, המועדון ומעמד השחקן הישראלי בכדי לנסות ולהוציא משהו מהעונה הנוכחית, אבל יותר מכך- שיתחיל את בניית היסודות לעונה הבאה.