הגרלת חצי גמר גביע המדינה זימנה לנו את היריבה הכי נוחה שאפשר היה לבקש (על הנייר כמובן) – את הפועל באר שבע המשתפרת של אורן אהרוני. החשש, כמובן, היה מפגש כבר בחצי הגמר מול מכבי תל אביב, אבל ההגרלה האירה פנים הפעם, ולאדומים יש הזדמנות מצוינת להגיע לגמר ולהגן על התואר היחיד מהעונה שעברה.
אם וכאשר נגיע לגמר, סביר להניח שנפגוש את הצהובים מתל אביב, שנראים מצוין בכל המסגרות, וללא ספק מדובר על יריבה חזקה יותר מזו שהיתה בעונה שעברה. יש פערים בין הקבוצות, אבל גם בעבר תמיד היו פערים, כולל בשנה שעברה, כך שבמשחק אחד – כפי שהקלישאה אומרת – הכל אפשרי. אבל לפני שחושבים איך כובשים את יד אליהו – צריך לסמן וי מול הקבוצה מבירת הנגב.
רוצים להישאר מעודכנים?
בליגה, הפועל עשתה השבוע ניצחון חשוב על הפועל עפולה, שדי מבטיח את מקומה בפלייאוף העליון – ועצם האמירה הזו מדהימה לכשעצמה. אף אחד, כמובן, לא דמיין מצב שכזה – אבל גם אף אחד לא דמיין את אירועי המלחמה (עם ההשלכות של עזיבת המאמן, חסרון הזרים וכו').
כדי להמשיך ולהשתפר במטרות שעוד נותרו (גביע המדינה וקרב על האליפות), הפועל חייבת לחשוב (וגם לבצע) על החלפתו של בריינטון לאמר הלא מרשים בלשון המעטה. הוא הגיע להפועל אחרי עונה טובה בא.א.ק אתונה, אבל גם איליאס קנצוריס, שהכיר אותו היטב מהתקופה המשותפת באתונה, לא עזר לו והוא לא בא לידי ביטוי. לכן הפועל צריכה עכשיו, לפני הפוטו פיניש, לחפש מחליף לגארד המאכזב. חשוב לבצע את המהלך כדי לחלק את הנטל בעמדות הגארד, שם הרוטציה קצרה. אבל אם פתרון בדמות שחקן זר לא תקרה, חשוב עדיין לנסות ולמצות את אופציית מקס היידיגר, המשחק כזר באיטליה וגם מחזיק באזרחות ישראלית, ויכול להוות פתרון לליגה המקומית מבלי לספסל אף זר.
ברמה האישית – לא אהבתי ממש את דחיקתו לספסל של שי אולארצ'יק, שמוגדר באופן רשמי כמאמן הקבוצה, כשמי שהלכה למעשה מנהל את העניינים הוא המנהל המקצועי יונתן אלון. אולארצ'יק, חשוב לציין, אהוב ואהוד על השחקנים והוא בשר מבשרה של הפועל. זה נראה כמו מעשה משפיל עבורו שעשוי לפגוע לו בקריירה וחבל שהפועל לא מנצלת את ההזדמנות לגדל מאמן מבית כפי שעשתה בעבר עם יורם חרוש, גדי קידר ודן שמיר.
