דעה | תורת הסמיילי

אני אוהד הפועל ירושלים כבר שנים רבות. למעשה, מאז ילדותי אני נוהג לפקוד את משחקי הקבוצה. אני אמנם לא ירושלמי, אלא תושב רמת גן, אך יש לי קשר משפחתי עמוק לירושלים, ומשם אהבתי להפועל. ולמה כל הפתיח הזה? הוא מכוון בעיקר למתן אדלסון ומקבלי ההחלטות. לפי פרסומים שונים מתחילת השנה נמכרו פחות מ-4,000 מנויים (ואני לא ביניהם), ירידה של 10 אחוזים לפי אותם פרסומים, והאמת? אותי זה לא מפתיע.

לא מזמן, יצא לי להיתקל בשיטוטיי ברשתות החברתיות במשפט שהדהד אצלי חזק מאוד. "הם לא מעניינים", אמר כוכב הקבוצה בעבר מאיר טפירו בפודקאסט שהתארח בו והוא כידוע יודע מי זאת הפועל ירושלים מבפנים ובמחוץ.

זאת הנקודה, לצערי הרב, הפועל לא מספיק מעניינת. כן, יונתן אלון עושה עבודה לא רעה – רבע גמר יורוקאפ (ואולי יותר), מקום שני בליגה (אפשר יותר) והפסד (מתסכל) בגמר גביע המדינה. זה בסדר, אבל לא יותר מכך, אבל הכל מסביב משדר בינוניות, כאילו לא רוצים ממש להצליח או שיותר נכון מפחדים להצליח מדי. אני לא מרגיש את הרעב, את התשוקה, את החזון.

אגדיר את זה אחרת – בהפועל ירושלים יותר רוצים לא להיכשל מאשר להצליח, ואם אפשר לעשות את זה ב"דרך משעממת" אז מה טוב. מה זה משמעם? להביא זרים באמצע השנה כמו טאריק פיליפ, דרק אוגביידה ולא שחקני ג'יים צ'יינג'ר (המלחמה לא תירוץ, יש דוגמאות מסביב) וזה עוד לפני שהגעתי לסגל שפתח את העונה שהוא נחמד, אבל לא יותר מכך.
התחושה שהמערכת חוששת. יונתן אלון בעצמו אמר באחד מכלי התקשורת שהוא "לא מאמין בשחקנים של מיליון דולר", אז לא חייבים לעשות את זה בנוסח עופר ינאי, אבל למה כן בדרך שבה הבינוניות מונצחת? אם לא היה לנו את ג'ראד הארפר, שנותן עונה חלומית, כנראה שהמצב היה עוד פחות מזהיר. למה לא להחתים עוד שחקן ברמתו של הארפר?

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

לגבי אדלסון, הוא בחור צעיר, חסר ניסיון וזה ניכר, למרות שהוא תיכף סוגר עונה שניה מלאה ולכאורה כבר אמור להיות עם ניסיון יותר. אני שומע את הרחשים ברשתות על כך שהוא לא משקיע מספיק כסף בקבוצה ואני חושב שהבעיה נעוצה גם בו, אבל לא רק כי אין לו את הרצון להשקיע – אלא כי אין סביבו את האנשים שיגרמו לו לעשות את זה. יש במערכת הרבה אנשים טובים, נחמדים, נעימים, אנשי מקצוע, אבל זה מרגיש שהם יותר שומרים על הג'וב שלהם מאשר רוצים להצליח. מקל, דן שמיר ויונתן אלון הם אחלה חבר'ה, אבל אין פה פיגורה, אין מי שיגרום לאדלסון להאמין שצריך להשקיע יותר במקומות הנכונים. במצב הקיים, הפועל תמשיך להיות משעממת, גם אם יהיו הצלחות מקצועיות נקודתיות פה ושם.

וזה עובד גם הפוך – כל עוד אדלסון יראה השקעה, תשוקה ורצון עז, הקהל יעריך את זה וילך איתו גם בתקופות פחות טובות. ראה ערך אורי אלון ותורת הסמיילי שסחפה את אוהדי הפועל.
אז מה אני מציע לאדלסון? תביא פיגורה למערכת שתסחוף את כולם קדימה. אני לא יודע אם זה צריך להיות בעמדת המאמן, המנהל המקצועי או הלוחש באוזן – אבל אני יודע שמישהו מתוך המערכת חייב כבר לנער אותה כדי שהמוצר הזה יהפוך להיות הרבה יותר סקסי, מעניין וכריזמטי כמו אורי אלון, שגרם לי ולעוד אלפים כמוני לעשות מנוי. אנחנו מחכים שהמותג הפועל ירושלים ימריא שוב מחדש ויממש את הפוטנציאל שלו. ד"ש מהסמיילי.