אופטימיות מעולם לא היתה נחלתם של אוהדי בית"ר. חלק יקרא לזה "עין הרע", חלק פשוט למודי אכזבות מעשור ללא תואר, אבל בבית"ר ירושלים הרעיון של להיות אופטימי, של לחלום, נדחק קצת הצידה. תמיד יש מה לשפר בעיניהם של האוהדים, ואם הייתם שואלים כל אחד מהם בעשר השנים האחרונות מהן השאיפות שלו לפני פתיחת העונה, הוא היה מדבר על משהו בין פליאוף עליון לאירופה.
אף אחד לא היה מעז להעלות בלשונו מילה אחת שכבר הפכה מזמן ל"וולדמורט" של בית"ר. נו, אתם יודעים – אליפות.
אבל משהו השתנה, אי שם באצטדיון טדי בשלהי חודש מאי, כשאתלטיקו מדריד עלתה על כר הדשא של טדי כדי להרגיש את נחת זרועו של ההוא שכבר לא פה. היתה תחושה באוויר שלא היתה קיימת בבית"ר הרבה זמן, התחושה שהסתתרה לה עמוק בחדר של מאיר הרוש בבית וגן – האופטימיות.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
זה לא היה הניצחון על אתלטיקו מדריד במשחק ידידות חסר חשיבות שיצר את התרוממות הרוח הזו, אלא משהו אחר, גדול יותר. בקהל הרחב שהגיע לטדי באותו משחק, אותו קהל שכמה ימים לפני צפה בקבוצתו נחלצת ממאבקי הירידה, היו חיוכים של תקווה. אף אחד לא העלה על דעתו שנראה עונת בלהות פעם נוספת. כשהשחקנים על הדשא חלמו להגיע ליום בו ישחקו מול אנטואן גריזמן וחבריו משחק רשמי, גם אנחנו העזנו לחלום.
תקציב של 70 מיליון, החתמת כמה מכוכבי הליגה, צוות מקצועי מנוסה ומשחקי הכנה שהשאירו טעם של עוד – אלו רק חלק מהסיבות למה לאוהדי בית"ר יש את כל הסיבות לחלום העונה. בית"ר, לפחות כרגע, בצוותא עם הפועל באר שבע אותה תפגוש במחזור הראשון נראית בפורמה הכי טובה לקראת העונה שבפתח, אז האם בית"ר באמת יכולה לרוץ עד הסוף?
העונה הזו תקום ותיפול על כמה דברים, הגדול מביניהם, ויסלחו לי חסידי הבלם הזר, הוא הפן המנטלי. העונה הסגל מורכב מלא מעט שחקנים צעירים ומוכשרים, אך עם זאת הם לא מנוסים בקרבות הצמרת. הצוות המקצועי יצטרך לשים דגש גדול על הנושא כדי לשמור על השחקנים במורל גבוה במשך כל העונה, בית"ר בעונה שעברה נשברה אחרי כל הפסד ואיבדה את העשתונות. העונה זה צריך להיות שונה, לא להיכלא למומנטום שלילי (וכמה בית"ר היא קבוצה של מומנטום) ולהרים את הראש, גם אם זה כולל הפסד לב"ש במחזור הפתיחה. זה גם המקום של שחקנים כמו ורד, איינבינדר וטל בן חיים לבלוט ולהנהיג את החבורה הצעירה הזו.
תומר אלקיים (צילום: פרטי)
משה חוגג אמר בשנה שעברה שהוא שואף לראות קבוצה שמחה ומלהיבה, וכזו, אם לשפוט ממשחקי ההכנה, כבר יש לו. אך בית"ר תצטרך ללמוד להיות גם תכליתית, בית"ר לא השכילה להרוג משחקים בגביע הטוטו, אם זה חוסר הפרגון בהתקפה או אחוז ניצול המצבים הרעוע, בית"ר לא יכולה להרשות לעצמה לרדת ביתרון של שער בודד במשחק כמו המפגש נגד הפועל ת"א. כי איך אומר הפתגם – "מי שלא מבקיע, סופו לספוג".
ביום שבת לא נצליח להירדם, ביום ראשון נתלונן על השעון שהוא איטי לאחרונה וב20:10 כשהשחקנים יעשו את דרכם אל כר הדשא והפרפרים בבטן לא ייתנו לנו לנשום, כשחיוך גדול יהיה מרוח לנו על השפתיים. תזכרו דבר אחד, תעזו לחלום, תעזו להאמין. בית"ר מודל 19/20 היא קבוצה איכותית, אז אולי עוד לא הכל מושלם, אבל הכל אפשרי, רק שיתחבר.
אסיים בציטוט של זמר אמריקאי בשם דריוס ראקר "בשבילי השנה מתחלקת לשניים – עונת הכדורגל והזמן שבו מחכים שעונת הכדורגל תתחיל", הוא בכלל אמר את זה על פוטבול, אבל למי אכפת, העיקר שהגענו לחלק הכיף.
