הפועל באר שבע עשתה את שלה עם תיקו בחוץ במשחק שהיווה מוקש רציני. הקבוצה של אלונה ברקת ידעה שבית״ר היא חומר נפץ של כשרון שעומד להתפוצץ כל רגע, ועשתה ככל שהיא יכולה על מנת להרגיע את המשחק ולתסכל את הירושלמים הלחוצים.
וכך, אל המשחק מול הפועל רעננה ביום ראשון מגיעה בית"ר כשהיא חייבת לנצח, וכל תוצאה אחרת מלבד ניצחון עלולה להכניס את המערכת ללחץ מיותר. רעננה, כך מסתמן, תנסה להסתגר ולגנוב שער במתפרצות, ובית״ר מצדה תצטרך להיות סבלנית ויצירתית בחלק הקדמי על מנת לפתוח את ההגנה של מנחם קורצקי, כשהפתרון האולטימטיבי אמור לבוא מהצדדים – עם לוי גארסיה המסוכן ופרדי פלומה שאמנם עדיין לא פוגע אבל מתישהו זה יתחבר לו והקבוצה תהנה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
אבל גם הפיתרון הזה הוא זמני. למה? כי בית״ר צריכה חלוץ. זאת אומרת היא חייבת חלוץ רחבה. כלומר, בית״ר משוועת לחלוץ 9. היא זקוקה לחלוץ אמיתי. ח-ל-ו-ץ.
מה אני צריך לכתוב כדי שהחברים במשרדי ההנהלה יבינו שקבוצה כזו בלי חלוץ, זו בכייה לדורות?
ההחמצה השלומי-אלית של אזולאי במחצית הראשונה המחישה היטב את הבעיה שיש לבית״ר בחוליית ההתקפה. כבר הצלחת להשתלט על הכדור 7 מטר מול השער, אז-אולי תכבוש?
תנו ללוסיו, בצ׳יראי או רוקאביצה הזדמנות כזו והם שמים את הכדור ברשת ומעיפים 24 אלף איש ביציעים לשמיים. חלוץ זר עבור בית״ר, זה כבר לא פריבילגיה אלא צורך קיומי, לא חבל לזרוק לפח את כל הכסף שהושקע והתלכיד הנהדר שנבנה כאן?
עם כל הכבוד לדריבליסטים ולפנטזיסטים הטובים שלנו, הקבוצה משתוקקת לאיזה קוביקה או שאלוי בהתקפה, שיהפוך את הקבוצה הזו ממבטיחה למפחידה, שייתן סיכוי אמיתי לתואר, שיסיים את מפולת ההתקפות העקרות של הקבוצה.
רוצים אליפות? תביאו חלוץ שיקטוף לכם אותה מהעץ.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
ועוד מהמשחק מול באר שבע – בן סהר למד על צווארו, לא מתעסקים עם אנטואן קונטה. אבל רגע – התקרית המיותרת הזו יכולה היתה להסתיים באדום, וכדאי מאוד לעבוד עם הבלם של בית״ר על הפן המנטלי, שכן הוא עתיד לפגוש עוד הרבה חלוצים ״מעצבנים״ ומטרידים לא פחות מבן סהר.
האווירה בטדי היתה מתוחה ומלאת התרגשות, והזכירה ימים נשכחים מפעם. הר הגעש ביציעים חיכה לרגע הנכון כדי להתפוצץ, אבל זה לא הגיע.
לפני המשחק אוהדי בית״ר נהנו מהופעה של יהודה קיסר בחוץ, ודוכני גלידה ואוכל, שיצרו הרגשה ירושלמית אותנטית וחגיגית. ככה יוצרים קהילה, מוכרים חוויה ומחברים קהל לקבוצה. על הדרך, זה גם מסדר עוד קצת הכנסה לחוגג מערב רווחי במיוחד. שאפו.
ועוד לא סיימתי. בלה פמיליה חיפשו עד לא מזמן כינוי לעלי מוחמד. אני מציע שפשוט נקרא לו – ״חוויה״. איזה שחקן. כמה קלאסה, טכניקה, חכמת משחק, שינויי כיוון וגמישות.
מוחמד לא שחקן של מספרים. הוא לא מסיים התקפות בבעיטה לחיבור, וגם לא זה שיככב בטבלת המבשלים. אבל הוא שחקן שכל קבוצה שרוצה לקחת את הכתר צריכה אצלה – נחוש, מחוייב, מפוקס ושולט בכדור באופן אבסולוטי.
הוא ראשון לכל כדור, מנצח ברוב המאבקים, מחלק מסירות שחותכות את ההגנה. עלי מוחמד הוא מסוג השחקנים שאתה רוצה עוד מהם בקבוצה שלך.
