עשרות שנים שהמין האנושי מחפש את האהבה, שגברים ונשים מחפשים את מי שיכבוש או תכבוש להם את הלב, והם מחפשים בכל מקום אפשרי – דרך הרשתות החברתיות, דרך אתרי הכרויות ודרך שידוכים. כשהאהבה, הנפש התאומה אם תרצו, נמצאת האושר הוא גדול ועל זה נאמר – יגעת ומצאת, תאמין.
נדמה לי שאפשר להגיד דברים דומים גם על רוני לוי, שבמשך כמה חודשים ניסה למצוא את השידוך הכי מתאים עבור בית"ר – וכשאני אומר שידוך אני מתכוון למערך ולשחקנים שאיתם הוא יוצא לקרב בכל משחק.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
רצף ניצחונות החוץ של בית"ר (ולא, לא שכחתי את התבוסה למכבי תל אביב) הושג הרבה בזכות שלושה שינויים מרכזיים שערך המאמן. שלושה שינויים משמעותיים – הראשון הצבתו של תמיר עדי בעמדת הקשר האחורי, עמדה שלא ממש אוישה בתחילה העונה; השני הציוות של דיוגו ורדאסקה ואור זהבי במרכז ההגנה; והשלישי הוא ספסולו (המאוד מתבקש) של פרדי פלומיין.
שלושת השינויים הללו הובילו לחיבור גדול על כר הדשא ולדחיפה ולאהבה גדולה מצד של אורחי הכבוד ביציעים בנתניה, במושבה ובבלומפילד.
לא מעט ביקרתי את רוני לוי על תפקודו הלקוי בתחילת העונה החלשה, אך נראה שהתבוסה למכבי תל אביב הובילה לשינוי אצל המאמן, או שאולי לא שינוי אלא פשוט החזירה אותו לפוקוס. במשחקים האחרונים כולם רואים שרוני לוי חזר להיות רוני לוי. אותו המאמן שמאמין במשמעת ברזל, אותו אחד שלא מוכן לוותר על העקרונות שלו, אותו אחד שלא פוחד לספסל אף שחקן גם אם הוא אחד הכוכבים או אחד הוותיקים. זה רוני לוי שמאמין ומנחיל לחניכיו שרק דרך עבודה קשה ושמירה על המערך והטקטיקה ניתן להגיע לתוצאות המיוחלות. התוצאות, גם אם הכדורגל קצת פחות, מדברות בעד עצמן. שלושה ניצחונות רצופים, 0 שערי חובה ו-9 שערי זכות. האמת – להוריד את הכובע.
אז כן, הכדורגל עדיין לא סוחף, ונכון שהיריבות חלשות (או מדרג ב' במקרה של בני יהודה) אבל מאזן שכזה הוא מרשים, ולא משנה נגד מי משחקים. שלא לדבר על כך שבשנה שעברה בני יהודה פירקה את בית"ר בטדי, או על כך שבית"ר כבר איבדה נקודות ליריבות חלשות בהרבה (מישהו שכח את רעננה? או את הפסד המביך להפועל חיפה?).
גיא אדרי (צילום: פרטי)
אז מה חלקו של המאמן? הוא גדול מאוד, כמו שהוא היה בתקופה הפחות טובה. נכון, האחריות לבניית הקבוצה היתה בעיקר של יוסי בניון ואלי אוחנה, אבל ממאמן כמו לוי מצופה לדאוג שהסגל יהיה בריא, ואם חסר לו קשר אחורי – אז תפקידו לצעוק זאת או למצוא פתרונות – והוא מצא את תמיר עדי. ואם יש יותר מדי פנטזיסטים בקבוצה, אז תפקידו של המאמן הוא להבהיר להם שזה לא יעבוד אצלו – ובסוף הוא הבהיר (ואם אתם לא מאמינים תשאלו את פלומיין).
אני מסכים שהבנייה של הסגל העונה לא מושלמת, אבל רוני צריך למצוא את הפתרונות במה שיש ואם לא אז לעמוד על הרגליים האחוריות ולדאוג למלא את החוסרים. בדיוק כפי שקרה עם ההחתמה המאוחרת של ורדאסקה.
ומה הלאה? אחרי פגרת השזרוע תפגוש בית"ר את מכבי חיפה למשחק חשוב מאין כמוהו, אבל עוד לפני הביקור בסמי עופר כדאי מאוד שבית"ר תשיג סוף-סוף ניצחון ביתי ותשבור את הבצורת המוזרה הזו במשחק מול הפועל כפר סבא במוצ"ש.
