למשה חוגג היו לא מעט סיבות לפוצץ, לזעזע, או לכל הפחות להביע אכזבה מסוימת, להתראיין במרמור, לכנס מסיבת עיתונאים, לחשב מסלול מחדש, להתבאס, לעשות רעש. דרך החתחתים שעברה בית״ר מתחילת העונה היתה קשה ומפרכת. בתחילתה, כשהכל נראה שחור, היו כבר מי הרימו ידיים וחשבו שבית״ר בקושי תגיע לפלייאוף העליון.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
אבל חוגג, כמו שבעל בית אמיתי וטוב צריך לעשות, עשה בדיוק ההיפך. זאת אומרת – לא עשה כלום. הוא אמר ״יהיה בסדר״, גם כשכולם מהצד פקפקו. גם כשהפרויקט המפוצץ מיאן להתחבר, גם כשהאנטי סביב המאמן שלו גבר ביציעים, בטח כאשר בית״ר סיימה משחקים בלי לבעוט למסגרת. אפילו אחרי התבוסה הקשה למכבי תל אביב בטדי, כשברשת ליגלגו והספקות לגבי סיכוי ההצלחה של בית״ר צפו ועלו, חוגג נשאר רגוע, כאילו ידע מה הולך לקרות. יום אחרי יום, בדרכו שלו הוא הכניס שקט, אמונה ומודרניזציה לתוך חממת השכונתיות, ששלטה שנים בבית וגן. המקום שנודע בתרבות ההסכמים על מפיות והקומבינות בהזמנות למשחקים, הפך את עורו ונהיה מותג תוסס, דינמי ועכשווי, כזה שמחובר לקהל שלו, שמביא תוצאות, אבל גם מתנהל בצורה מקצוענית.
מי שצפה בבית״ר בתחילת העונה התקשה להבין כיצד אסופת כישרונות שכזו מסרבת לייצר כמה מהלכי כדורגל ראויים, שלא לדבר על מצב הבקעה. טובי הפרשנים דיברו על ״קבוצת קט-רגל משודרגת״, אבחנו אותה כחסרת יציבות, איתרו בעיית איזון בבניית הסגל וזעקו על היעדר מנהיג אמיתי על המגרש. אבל חוגג במשקפיים האופטימיות שלו ראה משהו אחר. הוא הבין שהוא צריך לסמוך על החושים שלו, ידע שזה רק עניין של זמן, של ניצחון קטן שמשחרר הרבה לחץ, וממשחק למשחק, בית״ר מציגה קבוצה שאכן הולכת ומשתפרת, וזה לא מקרי. בית״ר ניצחה את 9 מ-11 המשחקים האחרונים שלה (היה בדרך גם הפסד למכבי חיפה ותיקו באשדוד). היא עשתה את זה בזכות משחק הגנה שקט ויעיל – עם דיוגו ורדאסקה, שנכנס לקצב, וטל בן חיים, שמוסיף הרבה מנהיגות. בזכות איתמר ניצן שנראה כמו בעל בית אמיתי בשער, כזה שלא היה בבית"ר מאז איציק קורנפיין. וגם בזכות שני מגנים שמפתיעים – אורי מגבו משמאל ושי קונסטנטין מימין, שהולך ומתברר כגניבה של ממש.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
בית״ר נהנית גם מחלק התקפי מאיים ומרשים בניצוחו של גדי קינדה, לטעמי השחקן הטוב בליגה העונה יחד עם דולב חזיזה ויונתן כהן. קינדה מפעיל את שלומי אזולאי, ליווי גארסיה ופלומיין, והופך את כולם לצדו לטובים יותר. תרומה עצומה יש לקישור הנפלא עם דן איינבינדר ועלי מוחמד, הרכש הטוב ביותר שנעשה בקיץ.
תיאורטית בית״ר נראית די שווה לשתי המוליכות, מכבי תל אביב ומכבי חיפה, אבל מעשית יהיה לה קשה מאוד לסגור את הפער שנוצר, 8 נקודות נכון לעכשיו, בגלל שלושת המשחקים הראשונים בהם השיגה בית"ר רק נקודה בודדת. כדי להתקרב אל התואר הנכסף, שחקניו של רוני לוי יצטרכו להמשיך ברצף הנפלא נגד קרית שמונה במוצ״ש, ואז יקבלו הזדמנות בלתי חוזרת להסתכל למכבי בלבן של העיניים, להמם את האלופה בביתה, ולחזור לירושלים עם 3 הנקודות. זוכרים את ה-2:4 הגדול עם השלושער של רוקאביצה? תנו לנו משהו כזה גם הפעם.
