אחרי התיקו המאכזב למדי נגד קרית שמונה בטדי, בית״ר כבר עם הפנים לסמי עופר, למפגש המרתק והמסקרן נגד מוליכת הטבלה מכבי תל אביב, אותה מכבי הקשוחה הזו, שסטרה לבית״ר 4 פעמים בטדי והשפילה אותה עד עפר במחזור החמישי. למרות אותה השפלה, בית״ר הצליחה לצאת מהבור ההוא בצורה מעוררת השראה, ולראייה קצב צבירת הנקודות מאז אותו ערב עגום.
בחמשת המחזורים הראשונים השיגו החניכים של רוני לוי רק 4 נקודות מ-15 אפשריות (27 אחוזי הצלחה עלובים).
מה קרה מאז? מהפך אמיתי – 29 נקודות מ-36 אפשריות (80 אחוזי הצלחה מרשימים), מה שמעמיד אותה במקום השלישי – מרחק 10 נקודות ממכבי תל אביב.
זה סביר, אם הייתם שואלים ערב פתיחת העונה. אבל אדיר, לאור הפתיחה הצולעת והשיפור הענק.
נגד קרית שמונה, הגיעה המעידה. אי אפשר לנצח כל הזמן, אבל שוב, זה מאכזב לאבד נקודות דווקא בעיתוי כזה, רגע לפני שבית״ר פוגשת את מכבי תל אביב, שמצדה מגיעה במומנטום אדיר אחרי הניצחון במשחק העונה נגד מכבי חיפה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
קריר וזחוח בירושלים
הזחיחות הכתה בשחקני בית״ר במלוא עוצמתה במחצית הראשונה. מקבץ הבעיטות לשער של בית״ר במשחק היה מביך במיוחד. רובן לא סיכנו את שוער קרית שמונה, חלקן התגלגלו באיטיות עד מרכז השער או עפו ליציע. היתה גם אחת שפגעה איכשהו בקורה, אבל זה לא היה זה.
כן, זה היה מסוג המשחקים שבהם התגעגעו ונזכרו בבית״ר בשחקנים כגון אריק סאבו ומרסל הייסטר, שיכלו בכל רגע לסכן את השער עם בעיטה עוצמתית.
זה לבטח היה המשחק הרע ביותר של ליוואי גארסיה מאז הגיע לבית״ר. הטרינידדי לא הפסיק לאבד כדורים, להיכנס לפלונטרים חסרי טעם במרכז המגרש, והנה חוסר היציבות שכל כך חששנו ממנו, פגש את בעיית הכשירות, ואוי לעיניים. התוצאה היתה משחק נרפה ורע של גארסיה. אם יש ספק, אין ספק. לא בריא ב-100 אחוזים? שלא ישחק.
ביום שני בית"ר תנסה להשאיר את קרית שמונה מאוחר כשתשחק מול מכבי תל אביב. על פי תחושת הבטן, בטח אחרי ההצגה שראינו כולם עם ה-3:4 הבלתי נשכח של יונתן כהן וחבריו, נראה ששום דבר לא יכול לעצור את מכבי תל אביב מאליפות שנייה ברציפות. היו דברים מעולם, אבל הסיכויים של מכבי חיפה או בית״ר להפתיע ולקחת את תואר האליפות קלושים. למעשה, היריבה הכי גדולה של מכבי תל אביב זו היא עצמה. כשמאמן כמו ולדימיר איביץ׳ עומד על הקווים, יש לך תחושה שלא משנה מי ההרכב שיעלה, הוא כבר יידע להוציא מהשחקנים על המגרש 200 אחוזים. צריך לקרות משהו מאוד בלתי צפוי כדי שמכבי יפספסו את הזכייה השנה.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
דיוגו הדרקון הפורטוגלי
ובינתיים, מישהו צריך לשבת עם דיוגו ורדאסקה לשיחה צפופה בנוגע לכרטיסים הצהובים המיותרים שהוא חוטף בכל פעם מחדש, ומעמיד בכך את עצמו בסכנת הרחקה, ואת בית״ר בסכנת הפסד.
בלם שסוחב צהוב נכנס לתיקולים בחצי קלאץ׳, בהססנות, מאבד את הריכוז כתוצאה מהחשש מהרחקה, וגם – פשוטו כמשמעו, עלול לראות את הצהוב השני מתוך שטות של רגע, נגיעת יד אינסטינקטיבית או עבירה סתמית שעוצרת מתפרצת. נגד מכבי חיפה הוא חטף את הראשון בדקה ה-33 והצליח לשרוד עד הסיום על הדשא.
נגד הפועל באר שבע, הוא ספג את הראשון בדקה ה-21, אבל הפעם לא החזיק מעמד והורחק עם צהוב שני בדקה ה-68. חשבתם שהפורטוגלי למד לקח? הצחקתם אותו. במשחק החזרה שלו אחרי הכרטיס האדום, נגד קרית שמונה, הוא הגדיל לעשות וקיבל את הצהוב הראשון כבר בדקה ה-8, עם עבירה מיותרת על שרידן בחצי המגרש של קרית שמונה, מה שגרם לדפיקות לב מואצות לצוות המקצועי בכל פעם נוספת שהכדור היה בסביבתו עד לשריקת הסיום.
מבחינה מקצועית דיוגו הרוויח את המקום בהרכב בזכות, בטח לאור גילו הצעיר וגרף השיפור שהוא מציג. ברור לכל שלא מדובר בתואם מיגל ויטור הבלתי נגמר אבל ורדאסקה עושה את העבודה שלו עד כה בצורה טובה ושקטה, ולמעט בעיית הכרטיסים עליה כבר דיברנו, הוא בלם יותר מראוי לליגת העל.
ורדאסקה תורם לבית״ר פיזיות וטכניקה בחלק האחורי, יכולת מסירה ויציאה קדימה טובות יחסית לבלם (בכל זאת – פורטוגלי), אבל כדי להביא קבלות על המגרש, הוא יהיה חייב לשפר גם את קבלת ההחלטות וגם את קצב ועיתוי קבלת הצהובים.
רוצים להישאר מעודכנים?
בית״ר לאן?
למרות התיקו המאכזב, בסך הכל בבית״ר יכולים להיות אופטימיים, בהסתכלות לטווח הארוך כמובן.
בתחילת העונה כתבתי כאן לא פעם על שלומי אזולאי ועל החמצות שהחמיץ, כאלה שפשוט לא מתאימות לחלוץ.
אזולאי השתפר באופן ניכר לעין במחזורים האחרונים, כאשר הציוות לצד אנתוני וראן מוציא ממנו עוד צד נהדר שעד עכשיו לא היה קיים – בישולים. אזולאי חלוץ קבוצתי מאוד, מהסוג שמקבל את הכדור ומיד מחפש את החברים להתקפה, במיוחד כאשר הוא משחק עם הגב, לעומת חלוצים בעלי סגנון אחר שרואים רק שער בעיניים.
נכון שיש לו פקשושים ונפילות ונטייה להחמיץ מצבים פשוטים שחלוץ אחר היה עושה מהם שער בעיניים עצומות, כמו ההחמצה הנוראית בסמי עופר נגד מכבי חיפה, אבל הסגנון שלו גם איפשר לו למצוא את וראן עם מסירה כל כך יפה ואלגנטית, ממצב שחלוצים קלאסיים לא היו חושבים בכלל למסור. אני עדיין חושב שבית״ר חייבת חלוץ 9 תותח, אבל היכולת המשודרגת של אזולאי והמספרים של וראן, מעבירים את המסר לפיו אפשר להמתין עם זה עד לקיץ, ולא להנחית כאן חלוץ ברירת מחדל בלחץ ובפזיזות המאפיינים את חלון ההעברות של ינואר.
חגיגות מופרזות באל קודס
איסמעיל ריאן נתן משחק מצוין וצמד נהדר (כמעט שלושער לפני המחצית) נגד בית״ר, אבל ברשותכם אני רוצה להתייחס לצורה שבה הוא חגג את השערים. ריאן נכנס לתפקיד של הערבי-ישראלי הגאה, המנצח, אותו תפקיד שגילם בעבר גיבור ילדותו, עבאס סואן.
סואן היה מנהיג הקבוצה ההיא שהוליכה את בני סכנין לליגת העל, לגביע, לאירופה. סואן, בין שער גדול לרשת של אירלנד הנהיג את סכנין ההיא לניצחונות גדולים בירושלים, ניצחונות שנצרבו בתודעה ולא יישכחו.
החגיגה המתריסה בדמות השתטחות על כר הדשא – אין לה מקום ב2020, לפחות לא במגרשי הכדורגל. הגיע הזמן ששחקנים יקבלו כרטיס צהוב על מעשה פרובוקטיבי כזה, יינזפו, יחדלו עם האקט המביש, שכל קשר בינו לבין כדורגל מקרי בהחלט.
מילא אם כך הוא היה חוגג כל שער – בואו, זה לא המקרה, הוא שומר את החגיגה הזו רק למשחקים נגד בית״ר.
ברור לכל שיותר מהרצון להתפלל לאל שלו, ריאן ביקש להוציא את אוהדי בית״ר מדעתם, ואלו שוב הוכיחו איפוק ולא נפלו לפרובוקציה. צריך להוקיע ניסיונות כאלה ואחרים לחמם את האווירה.
בערבית יש פתגם יפה: ״צאם סנה… ופטר עלא בצלה״. צם שנה שלמה בסוף שבר את הצום עם בצל. המשמעות: התאמץ מאוד עבור מטרה גדולה ולבסוף השיג תוצאה גרועה. בהקשר של ריאן, בחגיגות, הוא גם השכיח את השערים היפים שלו, וגם ננזף על ידי מאמנו קובי רפואה, שלא אהב את ההתנהגות של שחקנו.
בואו נשאיר את הדת והפוליטיקה מחוץ למגרש, גם אם למגרש קוראים איצטדיון טדי.
