ביום שני האחרון, בניצחון היפה והמרשים של בית"ר על מכבי נתניה החלשה, כ-6,000 אוהדי בית"ר בלבד אכלסו את היציעים. ואם עדיין לא הבנתם למה זה נורא – המשמעות של המספר הזה היא שכ-2,500 מנויים של בית"ר בחרו שלא להגיע למשחק. אולי זה היה בגלל הקור והגשם, אולי הפקקים ובעיות החניה, אבל השורה התחתונה זהה – אין קהל.
זו לא פעם ראשונה העונה כשמגיעים למשחק ביתי מעט אוהדים. הקור ובעיות הגישה הן התירוץ למשחק האחרון אבל לכולם ברור שזו לא הסיבה שבגללה האוהדים נשארים בבית. הקרחות בטדי התחילו כבר לפני שנים. ההגעה של משה חוגג הכניסה את הצוות הניהולי בבית"ר לחלום, שבעל הבית החדש והאנרגטי יוציא את המועדון לדרך חדשה, יחזיר את האמון של הקהל ויוביל את אלפי האוהדים בחזרה ליציעים. חוגג מצידו עשה כל מה שהוא יכול כדי שזה יקרה. הוא שינה את המועדון ב-180 מעלות. הפך אותו למודרני ונגיש יותר, שיקם את מחלקת הנוער, שדרג את מחלקת הדוברות והשיווק ונלחם ביד חזקה בגזענות ובאלימות.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת10"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
ולמרות ההשקעה והבנייה המחודשת של בית"ר, האוהדים לא מגיעים. למה זה קורה? הסיבות רבות ומגוונות, אבל בשביל לגעת בכולן אצטרך ככל הנראה שניים-שלושה עמודים, על כן אתמקד בכמה עקרונות מאוד חשובים.
רוצים הצגה – אוהדי בית"ר מאז ומתמיד היו אוהדים שאוהבים שואו. עם כל הכבוד לתקציבים שהעמיד משה חוגג, זו לא הקבוצה שלה פיללו האוהדים. הם רוצים קבוצה תוססת, רעבה ובעיקר התקפית. כזו שמלהיבה ומרטיטה. שמנסה לתת הצגות ולא מסתגרת מאחור. וכן – הם גם רוצים קבוצה שמסתערת על התארים ולא עושה בכאילו.
זהות – לא, הכוונה היא לא המפלגה של משה פייגלין, אלא לזהות שחסרה לאוהדי בית"ר בקבוצה. אם בעבר רוב הסגל של הצהובים-שחורים היה מבוסס על שחקני בית, כאלה שגדלו בירושלים ובמועדון ונחשבו לסמלים, הרי שהיום השחקנים הללו חסרים וביחד איתם חסרה גם הזהות. האוהדים, במיוחד הירושלמים שבהם, מרגישים שכבר אין להם עם מי להזדהות. מבחינת האוהדים, מרבית השחקנים הם שכירי חרב שהסמל היחיד שהם מכירים הוא סמל הדולר. וחשוב להדגיש, זה לא חייב להיות שחקן בית. האוהדים נקשרו לשחקנים כמו עומר אצילי, חן עזרא, שלומי אזולאי (הקשר) ואחרים אבל גילו שבית"ר היא רק תחנת מעבר. אז הם מצביעים ברגליים.
גיא אדרי (צילום: פרטי)
מחירים יקרים – כן, עלות הכרטיס למשחקי הבית של בית"ר היא גבוהה שלא לומר מופרכת. כרטיס רגיל עולה כיום 90 שקלים, אם מוסיפים אליו גם כרטיס נוער ב-45 שקלים, הרי שאב שרוצה להביא את בנו למשחק צריך להיפרד מ-130 שקלים לפני הוצאות (דלק, נשנושים, משהו לשתות כי אסור להכניס בקבוקים וכו'). עבור ההורה הממוצע זה מחיר מופקע והיא גורמת ללא מעט אוהדים להדיר רגליים מהמגרשים.
שעות מאוחרות – מאז ומתמיד בית"ר נחשבה לקבוצה ציונית, אך לא דתית. בשנות ה-90 העליזות שבו היה סולד-אאוט בטדי, מרבית המשחקים של בית"ר התקיימו בשעות הצהריים או הערב המוקדמות. והיום? המשחקים לא מתחילים לפני 20:00 בערב (ולפעמים גם אחרי) והנה סיבה נוספת שבגללה לא מעט אנשים פשוט מוותרים על המשחק.
שאול
ניתוח אמיתי ונכון של המצב. בעבר במזג אויר גרוע יותר ובעיות תנועה וחנייה לא פחות המגרש היה מלא.
מאחורי השם בית״ר ירושלים לא נשאר כלום