לקול ולכל הרוחות שנשבו מסביב למשחק, החששות ממכבי חיפה הלוהטת, הדיבורים על הקהל המפונק שלא מגיע לטדי, שני ההפסדים הרצופים לבני יהודה וכפר סבא – למרות הקור, היו אלה 90 הדקות הטובות ביותר של בית״ר השנה. בטור שכתבתי בשבוע שעבר הייתי קצת סקפטי לגבי אלירן עטר. אין עוררין על כך שמדובר באחד השחקנים הטובים בארץ, חלוץ מנוסה ובעל מִנְעָד יכולות אדיר, אבל חשבתי שאת הכסף שבוזבז עליו, עדיף היה להוציא על שחקן זר או ישראלי צעיר יותר. למישהו יש כובע אכיל במקרה? בחלומות הכי ורודים שלי לא האמנתי שתוך 20-30 דקות כבר אצטרך לאכול אותו, אבל הוא באמת היה אחד הטעימים. אם עטר ימשיך ככה, בית״ר יכולה לחלום ברצינות על מקום שני וגביע (ושום מילה על אליפות).
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת11"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
שני שחקני הרכש החדשים – עטר וחנן ממן, הכניסו הרבה מנהיגות, אמונה, והרבה ניסיון למשחק של בית״ר, כל זאת מעבר לתרומה האדירה על המגרש (לפחות מצדו של עטר, בינתיים). וזה רבותיי, בדיוק הערך המוסף שנדרש משחקני רכש חדשים.
בשבועות האחרונים נשמעו לא מעט קולות בקרב הקהל הבית״רי כנגד רוני לוי. עכשיו התור לאהבה – רוני לוי הנחיל נוק-אאוט מדהים למרקו בלבול. המנצח הגדול של המשחק הזה הוא קודם כל הוא, המאמן המושמץ, האיש האמיץ הזה, שבחר לזרוק את עטר וממן להרכב למרות שרק הגיעו, והוא בהחלט בחר נכון. אם חשבנו שהמשחק הקודם היה חד צדדי (לטובת חיפה), זו כבר היתה הצגת יחיד (הפעם של בית״ר).
הצהובים-שחורים אמנם לא הצליחו לכבוש את השני עד הדקה ה-94, אבל הציגו משחק הגנה מצוין, לצד יציאה מהירה להתקפות, וחיפה מיעטה להגיע למצבים. חסרונו של דן איינבינדר דווקא הועיל לדעתי, בשל הנטייה של הקשר לרכז אליו את המשחק (שחק מהר, חבר) ולשחק לרוחב, לעומת הנטייה של ממן לשחק כל הזמן לעומק. הקישור אם כן, היה תזזיתי ודינמי עם העוצמות שהביא איתו קריאף, עלי מוחמד שכמו תמיד הגיע ובגדול, וממן המתקמבק בתפקיד גדי קינדה החדש (קצת חלוד אבל הראה ניצוצות ועוד יתרום רבות לבית״ר). אבל בית"ר בעיקר הציגה כוכב אחד רעב, חד, וחדש בהתקפה. אלירן עטר נראה כמו שחקן שהגיע לטרוף את הדשא, פשוטו כמשמעו, והאנרגיות המדהימות שלו הדביקו את כולם.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
בית״ר של השנה, וזה לא חדש, פשוט לא יודעת להרוג משחקים. במקרה הטוב זה נגמר, כמו נגד באר שבע, ב-0:1 קטן שמספיק עד לסיום. במקרה הרע, כמו בנובמבר בסמי עופר, או בצמד ההפסדים האחרונים של הקבוצה של אוחנה ובניון, היריבה יוצאת מההלם, מנצלת את ההזדמנויות שלה, ועוקצת את בית״ר ההמומה. וביום שני בערב בטדי הקפוא, חיפה החמיצה, והחמיצה, איתמר ניצן (נפלא!) הדף, הציל ושמר על הרשת נקייה. בית״ר חייבת ללמוד לחסל את היריבות, לא בכל יום יהיה לה את ניצן ביום מדהים ואת אלילת המזל שתעמוד לצידו בשער.
ביום שני הקרוב הפועל תל אביב מגיעה לטדי. הקבוצה של קלינגר מגיעה במומנטום די חיובי לאחרונה ותרצה לנקום את ההפסד לבית״ר בבלומפילד בסיבוב הקודם. בית״ר צריכה לעשות בדיוק את מה שעשתה נגד חיפה, לשטוף את המגרש מההתחלה, והפעם היא גם כנראה תיהנה מתמיכה רחבה ונוכחות גדולה יותר של הקהל (וזו ההזדמנות לפרגן לתצוגת עידוד יוצאת דופן של האלפים בטדי) כדי שגם משה חוגג יוכל להיות מרוצה, וכמה שמגיע לו. אז מי מגיע בשני לראות את בית״ר נגד הפועל? לא צריך 5:0, נסתפק גם באחד קטן.
