לרוני לוי יש חוזה בבית"ר גם לעונה הבאה. מדובר על חוזה לא זול, כזה שמוערך בכמיליון שקלים. ולמרות זאת – ההערכה שלי היא שמערכת היחסים בין רוני לוי לבין בעלי בית"ר משה חוגג תוביל לסיום דרכו של המאמן בקבוצה.
כן, רוני לוי לא פראייר. הוא לא יוותר בקלות וסביר להניח שמשה חוגג יצטרך לפצות אותו ואולי הם יגיעו עד למוסד לבוררות, אבל חוסר ההערכה של חוגג בולט וזועק. הוא לא מתבייש גם לומר זאת. כך שהמשחק מול מכבי חיפה ביום שלישי היה ככל הנראה האחרון של רוני לוי על הקווים בבית"ר.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת3"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
ומה הלאה? לדעתי, הבחירה במאמן הבא לא תהיה בידיים של יוסי בניון. מי שיוביל את הנושא הפעם, בניגוד לקיץ הקודם, יהיה חוגג בעצמו (ביחד עם אלי אוחנה ובשיתוף של בניון). אני בטוח שחוגג (ואוחנה) כבר יודעים היטב מה קורה בשוק המאמנים הפנויים, וגם באלה שעשויים להתפנות בקרוב.
אני מכוון אל סלובודן דראפיץ' ושי ברדה, שעל פי כל ההערכות והפרסומים לא ימשיכו במכבי נתניה. הצמד הזה, שכבר עבד בבית וגן והצליח מאוד, יכול להיות בינגו מבחינת חוגג. השניים הוכיחו את עצמם בשנים האחרונות, הם בעלי אופי נוח ויש להם חיבור מצוין עם הקהל הבית"רי.
הבעיה היחידה בהחתמת סלובו וברדה היא כלכלית. עלות שכרם המשותף (בנוסף לפיצוי לרוני לוי) תהיה כבדה על חוגג ועל התקציב הרזה שהוא מתכנן. מה שאומר שחוגג ואוחנה יצטרכו למצוא את הדרך לגרום לצמד הזה להיפרד ולצאת לדרך עצמאית. העדיפות, לפחות מבחינתי, היא החתמה של הסרבי המנוסה (אבל גם ברדה יכול להצליח).
דראפיץ' הוא כמו כפפה ליד עבור בית"ר. הוא אוהד כדורגל שמח והתקפי, הוא מבין בכדורגל, מזהה כישרונות צעירים ולא מפחד או מהסס לתת להם הזדמנויות, והוא גם אדם נוח שיודע להסתגל לבוסים תובעניים. כל אלה הופכים את סלובו למאמן המתאים ביותר עבור בית"ר לעונה הבאה, אבל גם בבית וגן יחליטו לבחור בברדה אני בטוח שהחיים יהיו שמחים ומשופרים יותר מאשר בתקופה של רוני לוי.
רמי מנדל (צילום: פרטי)
***
גם הפועל קטמון סגרה עונה ארוכה וקשה, וגם היא, לדעתי, צריכה לעשות חושבים לקראת העונה הבאה.
בראיון שנתן המאמן זיו אריה לתוכנית הספורט של רדיו ירושלים ביום שישי שעבר הוא אמר את משפט המחץ: ״את העונה הזאת אגדיר בהחלט כעונה טובה, למרות שהיה שלב מסוים שחשבנו שאפשר לעשות עלייה״.
ולמה זה משפט מחץ מבחינתי? כי ראשי קטמון ממשיכים לתת לי את ההבנה וההרגשה שאזור הנוחות שלהם הינו בליגה הלאומית, שם הם יודעים לשחות, שם צריך להיות בפלייאוף העליון על מנת לא להסתבך במאבקי ירידה ושם אפשר לקבל כל תוצאה בכל משחק בכל שלב של העונה.
העונה שחלפה, שהיתה מאוד בעייתית בשל התפרצות הקורונה, התאפיינה בעולה בטוחה (מכבי פתח תקוה). מעבר לכך, בטח לאור היכולת של ראשון לציון ובני סכנין (שבאמצע העונה היתה רחוקה מאוד מקטמון מבחינת מספר הנקודות), אפשר וצריך היה לסמן את העלייה כמטרה ולא רק כמחשבה.
אם ראשי קטמון היו מחדדים את רצונותיהם ומסמנים את ליגת העל כמטרה, זו היתה יכולה להיות שנה מופלאה שבסופה במועדון היו חוגגים גם עלייה וגם חזרה לשם המיתולוגי הפועל ירושלים.
